אנחנו הישראלים אלופים בלהתאכזב, אין ספק שאם באולימפיאדה הייתה "תחרות אכזבות", ישראל משתתפת בקלות בכל קטגוריית משקל. אנחנו מאוכזבים משטילוב (למרות שהוא אלוף אירופה ואלוף עולם) כי הוא לא עלה לגמר. אנחנו מאוכזבים משגיא מוקי על שני קרבות מדליה שהפסיד (כי מקום חמישי בעולם בקטגוריית המשקל, שנחשבת לקשה ביותר, זה דבר של מה בכך). וכמובן איך לא נהיה מאוכזבים מהמאכזבת הראשית, ששוב הגיעה לשיוט מדליות עם סיכוי שאפשר ממש לגעת בו- מעיין דוידוביץ (כמובן שלמעלה מעשור בטופ העולמי, עם מקום שלישי פעמיים באליפויות העולם לא מרשים אף אחד) וזה עוד לפני שהגענו לשחיינים..
אבל איך לא נהיה מאוכזבים? בשבוע האחרון דואגים בתקשורת לפמפם לנו שיש סיכוי אמיתי למדליה, באיגודי הספורט השונים וכמובן באיגוד האולימפי הישראלי טוענים שהיינו קרובים, ויש פה גם עניין של מזל. בנוסף לכך שברשתות החברתיות נכתב כי כולם שם בריו אנטישמיים- שנגד זה קשה להילחם.

ג'רבי עם מאמנה שני הרשקו, השרה מירי רגב ויו"ר האיגוד משה פונטי (צילום: אורן אהרוני, yent)

אבל האמת היא שאין לנו מה להתאכזב. אחרי שנים של תחרויות בין לאומיות, אולימפיאדות וכו', עלינו להבין שזה המקום שלנו, 2-3 מדליות פעם בארבע שנים למדינה שמתעקשת לא להשקיע בספורטאים שלה באופן רציף- זה מעולה. זה לא אשמתם של הספורטאים שאנחנו, צרכני הספורט בישראל נזכרים בהם רק באולימפיאדה. שהרי מי מאתנו לא היה רוצה לעודד את טומרקין בבריכה בריו, אבל כמה מאתנו יודעים שאליפות אירופה האחרונה התקיימה כאן, בווינגיט ושטומרקין קטף בה שתי מדליות כסף? איפה היינו אז?. איפה אנחנו כשהספורטאים האולימפיים עובדים בעוד עבודה בנוסף לספורט כדי לממן אימונים, מאמן ומתקנים נורמליים?. כמה זמן ניתן להם להמשיך להתחנן לספונסרים עשירים שמתוך אינטרס מובן נותנים את כספם רק לספורטאים המצליחים ביותר?.
הגיע הזמן שהאיגודים יתחילו להפוך שולחנות, ושצרכני הספורט יתנו את קולם מול משרד הספורט ומול העיריות השונות שממשיכות להתעקש לממן בעיקר את הכדורגל הכושל שלנו. כדורגל שבו למרות כל הכסף שנשפך ההישג הגדול שלנו נשאר במקסיקו 70'. הגיע הזמן להשקיע בענפי הספורט השונים בצורה יותר שווה, במאמנים בעלי ניסיון אולימפי (איך מוותרים על אברבוך, היילה סטאין ועוד ספורטאי עבר גדולים בכזו קלות??). לבנות מתקנים ראויים ולא להסתמך רק על ווינגיט. לחפש כישרונות מגיל צעיר ולתת להם תמיכה מקצועית וכלכלית, להתאמן ולהשתפר כמה שרק יוכלו.
והנה, אולי עכשיו, רק לפני כמה ימים עבר התקציב הדו שנתי של מדינת ישראל. שרת התרבות והספורט מירי רגב הוסיפה למשרדה עוד מאות מיליוני שקלים, אולי עכשיו הגיע הזמן להפסיק להתאכזב ולחלק את העוגה מחדש.