הרב אפרתי: זרקתי את הסמרטפון שלי לפח

לפני זמן מה, יחד עם מספר רבנים, השלכתי את המכשיר החכם שהיה ברשותי לפח האשפה. במקומו רכשנו במאה שקלים מכשיר פשוט וקטן, אשר יכול להתקשר ולקבל הודעות סמס, ותו לא.

כאשר אין מכשיר חכם, האדם נהיה חכם – הוא שם לב לטבע העוטף אותו, לילדים המשחקים סביבו המבקשים את תשומת ליבו, הוא פנוי לעסוק בתורה, לשוחח עם אשתו לאחר עבודתה, להביט בשמים ואל האופק בנחת ובאיזון.

הפלאפון החכם אינו גורם רק לאסון פורנוגרפי, אלא גם לניוון של הנפש האלוקית. האדם אינו מסוגל להבחין בהווה סביבו, אלא שם דעתו כל העת לריגוש חדש בחדשות או במקום אחר, מאות קילומטרים ממקום מושבו.

לו הקב"ה היה רוצה שאדע מה קורה בכל רגע נתון עם עולמו, ואפילו עם ידידיי, הוא היה בורא לי אנטנה מעל הראש. אך הבריאה אינה כזו, אלא מאוזנת בין כאן לשם, בין מעגל הראיה והשמיעה ומעגל הדמיון.

האחריות של האדם היא על חייו, חיי משפחתו, חיי עמו, וחיי עולמו. אולם המעגלים הללו הם מוסריים במדרג, ולא רק קיימים. דהיינו, מידת האחריות המוסרית שלי היא ראשית לכל על חיי. רק אחר כך חיי הסובבים אותי, ורק אחר כך על המעגלים השונים.

הפלאפון החכם משבש את סדר המעגלים, כך שאדם יושב מול בנו שחזר מבית הספר, ובמקום לקחת אחריות עליו ולהאזין למה שחווה היום, לתת חיבוק ולהפגין חיבה, הוא עסוק באיזה צונאמי באסיה, בחירות באמריקה, או סרטון מטופש של קוף רוקד.

נכון- הטכנולוגיה אינה אוייב ברמה העקרונית, אדרבה, ככל הבריאה גם היא בעלת אופנים לעבודת ד'. הטיעון שאם הקב"ה היה רוצה היה בורא אותנו עם טכנולוגיה קיימת בגוף, אינו טיעון עיקבי. הרי אנו משתמשים בטכנולוגיה כל העת למען מטרות טובות, כגון מעליות, רפואה, בטחון, בנקאות וכדומה.

אולם יש להבחין בין הטכנולוגיה ככלי, לטכנולוגיה כערך. כאשר הטכנולוגיה משמשת ככלי נשלט- היא מבורכת (בכפוף לשימוש מותר ומומלץ ע"י התוה"ק). כך לדוגמא הטלפון הפשוט, תאורה, כלי רכב וכדומה. אלו כלים, אשר האדם הממוצע מסוגל לנהל אותם ולא להתנהל על ידם. לעומת זאת, כאשר הטכנולוגיה משמשת כערך המחליף ערכי חיים- זוהי מלחמה על האנושיות של האדם, וממילא גם על צלם האלהים שבו.

זאת יש לדעת – הפלאפון החכם הוא ערך ולא כלי. הוא נראה ככלי, אך למען האמת הוא בעל מסר התנהגותי, המשבש את הזמנים והמקומות בנפש, וגורם לדמיון להתגדל על המציאות שברא ד' סביב האדם. רק מתוך שיבוש זה, צומחות גם הסטיות של התוכן- פורנוגרפיה, לשון הרע במדיה, תרבות גויית וכדומה. הבעיה אינה מתחילה בתוכן במקרה זה, אלא בעצם סגנון החיים שדורש הכלי, שהוא בעצם התוכן היותר גדול העומד בניגוד להדרכת התורה של הצנע לכת עם אלוקיך, ולקיחת אחריות מעגלית כפי המקום בו ברא אותך ד'.

וכאשר יש ערך הבא עלינו להעבירו מדתנו ומאנושיותנו- אנו מתקוממים. הטיעון שלו הקב"ה היה רוצה היה בורא לי אנטנה הוא טיעון אמיתי מאד במקרה זה. הרי את העולם הערכי ד' טבע באדם, ועל כן כלים חיצוניים המשבשים אותו פסולים. הרי לו היו טובים כערך, היו מוטבעים בנו גם כן.

כפי שכתב מרן הרב על הצורך במבט הפנימי הכן, בטהרת האדם ומחשבתו, ולא בבורות נשברים חיצוניים-

"ואני בתוך הגולה" – האני הפנימי אינו מתגלה לאדם, רק לפי מדת הטהרה והקדושה שלו, לפי המידה שבה הנשמה מאירה באדם. חטא האדם הראשון בכך שהתנכר לעצמו, בכך שהקשיב לדעתו של הנחש ואיבד את קולו הפנימי. חטא כשלא ידע להשיב תשובה ברורה לשאלה "איכה!?". חטא עם ישראל כשהלך אחרי אל זר מפני ששכח את עצמיותו. חטאה הלבנה כשקנאה בשמש איבדה את שמחת חלקה כשהשוותה את עצמה אל זולתה. וכה הולך העולם וצולל באובדן האני של כל אחד, של הפרט ושל הכלל. באים מחנכים מלומדים מסתכלים בחיצוניות, מסיחים דעה גם הם מן האני, ומוסיפים תבן על המדורה, משקים את הצמאים בחומץ, מפטמים את המוחות ואת הלבבות בכל מה שהוא חוץ מהם, והאני הולך ומשתכח. וכיוון שאין אני, אין הוא, וודאי וודאי שאין אתה".

הפלאפון החכם הוא אבי אבות ההתנכרות הפנימית, הוא משבש המכ"ם הנפשי הגדול ביותר שקיים. הוא מטריד את רוחנו בחיי אחרים, על מנת שלא נשים לב מי אנו.

אני קורא לכל הרבנים, ולכל ההורים. הבה נהווה דוגמא לכולם- הבה נשליך את המכשירים הטורדניים הללו, ונחזור לעסוק בבני אדם.

מה יקרה?

כבודו לא יהיה זמין באימייל בכל רגע נתון? אז מה? וכי רב או מחנך או הורה הוא נותן שירותים? הלא הוא דמות, איש על העדה ועל המשפחה שצריך להוות דוגמה עם שאר רוח ומחשבה עמוקה. כמובן, חשוב לענות מהר לשואלים או לילדים, ולהיות נגיש באופן כללי. אולם עד כמה מהר? המהירות מוזילה את המשמעות.

לא יקרה דבר אם תביט באימייל אחת לשעתיים במחשב במקום בכל דקה בפלאפון שלך. לא יקרה דבר אם תתרגל לשוחח עם אנשים במקום לשלוח להם משפט חצוי עם אייקון מטופש.

לא תהיה לך מצלמה? כמה טוב הדבר! תוכל להביט במה שמתרחש במקום לתעד אותו. תוכל לגעת בדמויות במקום לראות אותם בפיקסלים. תוכל להתגעגע ולדמיין. תוכל לחוות הווה שיש בו אהבה וקדושה. קנה מצלמה כמו פעם, וקח אותה רק לאירועים. צלם אחת ולא יותר. היה אדם ולא כלי.
צא מקבוצת ה whatsapp . הרי אין בקבוצה הזו קשר חי בין בני אדם, אין הערכה ואין אהבה. למען האמת, יש בקבוצות הללו ברובן זעקה גדולה למשמעות. בקשה לקרבה עם אחרים משום שהאני חש רדום. אך כאן האבסורד- דוקא ההתמכרות לקבוצות הללו, גורם להעמקת הקבר האישי. אתה לא באמת מתנהל מול דמות חיה אלא מול חצאי משפטים הממלאים את סדר היום, כדי שחס וחלילה לא תישאר לרגע לבד עם עצמך, ותחשוב מי אתה ולאן אתה רוצה להגיע, במובן המשמעותי.

המעסיק צריך קשר רציף איתך? יואיל להמתין עוד כמה דקות. יואיל להתקשר. כך יכבד אותך כבן אנוש, ואף הוא יתרשם מכך ויחשוב על שיפור דרכיו.

קורא יקר

מתי בפעם האחרונה היה לך זמן?

אתה יודע את התשובה. נגמר הזמן כשיש מכשיר כזה. אתה לא פה, אתה במקום אחר, וכשמרימים את הראש כבר מאוחר.

תוותר, תשחרר, תשליך את המכשיר, ולא תאמין מה תגלה סביבך. לא תאמין איך פרחים נראים לאחרונה, תתרגש לחוש שוב תחושת געגוע למשהו. תחשוב יותר לפני שאתה שולח הבלים. תתפלא לחוש זרמים רוחניים ונפשיים ששכחת שקיימים- זכרונות, המתנות לאירועים, מגע של ספר אמיתי, מבט על עוברים ושבים, ריחות בישול, קביעת עיתים ללימוד. תהיה אדם חופשי, עובד ד', ולא עובד הסלולרי.

היה אמיץ. עשה זאת. קח נסיון של חודש, ותטעם את החיים הפשוטים והנקיים.