מי שמחפש את דמותו של המתייוון המודרני, יתבונן בדמותו של שריד. דובר עברית רהוטה עד מאוד, ובאותה מידה מנוכר בשנאה תהומית, לכל מה ששקדוש לנו. מבחינתו כל מה שהיה קדוש לעם היהודי, היה נושא לכתיבה או התבטאות מושחזת מלאת בוז ומשטמה.

בסיסמאות של ׳שוחר צדק׳, קילל, חרף וגידף את המהלך של שיבת עם ישראל לארצו. קודשי ישראל היו בשבילו מדרס לעשיית כותרת. בכשרון נדיר בהחלט, עשה מהעברית כלי לרמיסת היהדות. איש לא היה חסין, גם לא אברהם אבינו. נזכור את ׳קרית ארבע – היא סדום׳. נזכור את ׳נוער היוגנד׳. ומי שרוצה את זה יותר מדוייק, נזכור את דבריו: ״מבחינתי מנחם בגין ויצחק שמיר הם לא פחות טרוריסטים מיאסר עראפאת׳.

ההזדהות שלו עם האויב הערבי, היתה מושלמת, חיפשתי הערב התבטאות שלו כנגד הרצחנות האכזרית של הערבים, לא מצאתי. לעומת זאת, כל פעולת תגובה של צה״ל זכתה אצלו לכתבה ארסית בעיתון הבית ׳הארץ׳, ולאחרונה ברדיו של החיילים.

זו מין תכונה יהודית למחול לאדם לאחר מותו, לטשטש את פניו הרעות, להדגיש את צדדיו החיוביים. אבל מבחינתי שריד לא נכנס לתחום הזה. ראשית כי הוא עצמו לא עשה הנחות ליריביו לאחר פטירתם.

כשהרב כהנא נרצח בידי ערבי מאלקעידה, מליאת הכנסת עמדה דקה לזכרו, אך שריד הקפיד להיות שם כדי לשבת, וכדי שיוכל להתראיין לאחר מכן ולהשחיז מילים רוויות משטמה, כלפי יהודי שנרצח על קידוש ה׳. גם פטירתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ״ל גרמה לאיש לפתוח את חרצובות לשונו, ברוע שהיה שמור רק לו.

שריד, הוא בכלל לא איש. הוא סימל ומסמל את אוייבי היהדות, את המתייוון שעינו צרה בגאולת ישראל, שמזדהה עם אוייבנו, ששמח במפלתנו.

אין לי חדווה במותו של אדם, הייתי שמח בשבילו אילו היה מכה על חטא קודם פטירתו. אך כיוון שמדובר באדם שהוא סמל, אני מציע להיזהר מתשבחות על ׳היושר׳, ׳העברית׳ וכדומה, שהרי זו הדרך להכשרת משנתו המתייוונת של מי שבקש להחטיא את הרבים.

שנאמר: ׳שם רשעים ירקב׳.

(הכותב הוא יו"ר תנועת 'עוצמה יהודית')