ביום חמישי צפוי בית המשפט לפסוק את דינו של הנשיא לשעבר משה קצב.

בשלב זה מחוץ לשופטים, אין איש יודע מה תהיה הכרעת הדין, אבל גם אם יזוכה או יאושם, כל תהליך המשפט מעורר שאלות רבות.

התלונה

משה קצב, הואשם בעבירות של אונס ותקיפה מינית. עבירות כאלו, למרות חומרתן, קשות מאוד להוכחה. מכיוון שלרוב, עבירות אלו נעשות במקומות סגורים, אין לאף צד עדים או חיזוקים לדבריו. ישנה כאן טענת המתלוננת (או המתלוננות) מול טענותיו של הנאשם.

מה יכולה להיות הסיבה שבגינה נאמין לדברי אחד הצדדים יותר מאשר לצד השני? ועוד יותר מזה, כיצד יוכל להוכיח מישהו שלא ביצע את העבירה המיוחסת לו?

החקירה

חקירת המשטרה נגד קצב, נפתחה רק לאחר שפנה הנשיא ליועץ המשפטי לממשלה, על כך שמנסים לסחוט אותו. קצב פנה ליועץ מזוז, בתלונה שא' מנסה להוציא ממנו כספים בתמורה לכך שלא תתלונן כנגדו. תלונה זו, פתחה בעצם את החקירה נגד קצב, באשמת הטרדות ותקיפות.

המלצות המשטרה היו כי הנשיא אכן תקף את א', מלשכתו והמליצו להעמידו לדין. פרקליטות המדינה, הגיעה עם קצב להסדר טיעון לפיו יימחק סעיף האונס והוא יואשם בתקיפה בלבד. בבית המשפט חזר בו הנשיא מהסדר הטיעון ודרש לעמוד למשפט.

המצב שנוצר, היה מבריק מבחינת פרקליטי קצב. בהסדר הטיעון הודתה הפרקליטות שקצב לא אנס, ובעקבות חזרתו בו, היא תצטרך להוכיח בבית המשפט שהוא כן אנס.

בהמשך החקירה, התברר כי בעדותה של א' מבית הנשיא, שבגינה התחילה כל הפרשה, נמצאו סתירות רבות, והיא התגלתה כלא אמינה. מרבית המשפט התמקד בא' אחרת, ממשרד התיירות, שצצה לפתע לאחר תחילת החקירה.

עינוי הדין

רבים לא זוכרים, אבל פרשת קצב התחילה, מספר שבועות לפני חטיפת גלעד שליט. כלומר מדובר בפרשה שנמשכת כבר למעלה מ1,600 יום – עוד מעט חמש שנים. במהלך הזמן הזה, נחקר קצב מאות שעות, ובית המשפט ישב עשרות ישיבות.

כבר חמש שנים, הוא תלוי בין שמים לארץ, כשהוא לא יודע מה יעלה בגורלו. המתח והלחץ יכלו להכריע כל אחד.

למזלו של קצב, הוא הצליח לחסוך במהלך חייו ולממן את ייצוגו בבית המשפט. מה יעשה אדם מהרחוב, שנאשם בהאשמות זהות, מי יממן את משפטו? ייצוג זול בבית המשפט, עלול להוביל להרשעה, שבמקרים מסוימים ובפרט בעבירות מסוגים אלו, עלולה לגמור את חייו של הנאשם.

הוא לא יוכל לשמש יותר כאיש ציבור, כמורה או כאדם שבא במגע עם אנשים, והוא כנראה יאבד את פרנסתו לצמיתות.

לפני הכרעת הדין

השאלות שהוצגו לעיל, מעלות שאלות כבדות משקל לגבי התנהלות מערכת המשפט בישראל, בטיפול במעשים פליליים. פרשת הנשיא קצב, זכתה לכותרות בשל מעמדו של נשוא החקירה, אבל כמה דומים לו נמצאים בבתי המשפט בלא שהם זוכים לחשיפה?

כמה אנשים נאלצו לחכות שנים לזיכויים, אחרי שדמם נשפך בעיתונות? כמה אנשים הורשעו רק בגלל מילה של מזכירה, שמאינטרס כלשהו החליטה להתנקם בבוס? כמה אנשים הורשעו כי לא היה להם מספיק כסף לשכור עורך דין טוב?

פרשת קצב, צריכה לשמש כסמן לגבי נקודות התורפה שבסדר הדין הפלילי של מדינת ישראל. באם יורשע קצב, תהיה זו נקודת שפל של הדמות הציבורית של המדינה, בה מורשע נשיא בעבירות בתחום המוסר. באם יזוכה, תהיה זו נקודת השבר של כל מערכת המשפט, ממנה לא תוכל להתאושש להרבה זמן.