יום הולדת שמח? עשרה דברים שלא ידעתם על איימן עודה

הוא מציג את עצמו כמי שנלחם בשוויון ובשיתוף יהודים-ערבים, אבל שוב ושוב מצליח להצית סערות, להרחיק גם את מי שמוכן להקשיב, ולהפוך לסמל של פוליטיקה מתריסה ומפצלת. לרגל יום הולדתו של יו"ר חד"ש-תע"ל וח"כ ותיק מאז 2015, חזרנו לעשרה רגעים ותחנות שמספרים את הסיפור של איימן עודה – מהילדות בחיפה ועד ניסיון ההדחה הדרמטי בכנסת.

1. חיפה, כבאביר, והפוליטיקה שמגיעה מוקדם

איימן עודה נולד וגדל בחיפה, בשכונת כבאביר. כבר בגיל צעיר הוא נכנס לפעילות פוליטית במסגרת חד"ש והמפלגה הקומוניסטית. זה לא היה פרק חולף של גיל ההתבגרות, אלא כיוון ברור שהוא המשיך איתו גם בהמשך הדרך.

2. חקירות הנעורים – סיפור שהוא לא מפסיק לספר

אחד הסיפורים שעודה חוזר אליו הוא זימון לחקירה בשב"כ בגיל 15 – אירוע שהוא מתאר כרגע מעצב שגרם לו לחשדנות ולהתרחקות מהסביבה. התומכים רואים בזה "סיפור מכונן", אבל מבקריו טוענים שזה הפך להסבר קבוע שמצדיק מראש עימות עם המדינה ומוסדותיה.

3. תפקידו במועצת העיר חיפה

בין 1998 ל-2003 כיהן כחבר מועצת העיר חיפה מטעם חד"ש. בתקופה הזו פעל בנושאים אזרחיים של החברה הערבית בעיר – כולל מאבקי ייצוג וסמלים (כמו שמות רחובות בערבית) – מהלך שנתפס בעיניו כתיקון, ובעיני מתנגדיו כהתרסה מכוונת בתוך מרחב עירוני מעורב.

4. מזכ"ל חד"ש – מהפעיל למנהיג

המינוי למזכ"ל חד"ש סימן קפיצת מדרגה. עודה כבר לא היה רק נציג של ציבור מסוים, אלא שותף לעיצוב הקו הפוליטי: שותפות יהודית-ערבית מצד אחד, וביקורת חדה על הציונות ומדיניות ישראל מצד שני.

5. 2015 והרשימה המשותפת

בבחירות 2015 הוא עמד בראש הרשימה המשותפת ונכנס לכנסת עם כוח פוליטי משמעותי. זה היה רגע שיא מבחינתו, אבל גם נקודת פתיחה לשנים של עימותים ציבוריים, בעיקר מול הימין, שראה במהלך הזה התגבשות של מחנה אנטי-ציוני מובהק.

6. עבודה פרלמנטרית – ומחלוקות מסביב

בכנסת עודה עסק לא מעט בנושאים אזרחיים כמו תקציבים ותוכניות חומש, אבל לצידם המשיכו להגיע גם אירועים ואמירות שיצרו כותרות. פגישות, ביקורים ונאומים חיזקו את התחושה שהוא מדבר בשפה שונה מזו שמצפים מחבר כנסת ישראלי.

7. נאום הבכורה והחזון ל-2025 – פנטזיה או ניתוק?

בנאום הבכורה שלו בכנסת פרש עודה חזון למדינה "עוד עשר שנים": צמצום פערים, שילוב תעסוקתי נרחב, לימוד ערבית ועברית הדדיים, ותהליך מדיני עם הפלסטינים. אלא שמאז, הפער בין השפה האופטימית של אותו נאום לבין הסגנון הלוחמני והאמירות שמעוררות סערה – הפך לבולט יותר.

8. ממלכתיות על תנאי

אחד הרגעים שסימנו קו היה היעדרותו מהלוויית שמעון פרס. עודה הסביר זאת כסירוב לקחת חלק בנרטיב הציוני – החלטה שנתפסה כעמדה אידאולוגית מוצהרת, אך גם חידדה את המרחק שלו מהממלכתיות ומהסיפור הלאומי הישראלי.

9. "עזה ניצחה" וניסיון ההדחה בכנסת

10. בסוף, הכול מתנקז לדמות אחת

עודה מצליח בו זמנית לדבר על שותפות יהודית-ערבית ועל מאבק אזרחי משותף, ובאותה נשימה להחזיק עמדות לאומיות שמרחיקות ממנו ציבור יהודי רחב. לכן כמעט כל הופעה ציבורית שלו הופכת מיד לוויכוח גדול יותר – לא רק עליו, אלא על גבולות השיח ומה נחשב לגיטימי בכנסת ישראל.