"הסרט הראשון שלי – גרסת הבמאי" הוא פרויקט קולנועי של סרוגים בה נראיין בכל פעם במאי על הרגע שבו החלום הופך למעשה. מאחורי כל סרט ישראלי עומדים במאים ובמאיות שהעזו לצעוד את הצעד הראשון – וכאן הם משתפים בכנות על המסע הזה, על התשוקה, ועל המחיר שכרוך בהגשמת חלום.
הסרט הראשון שלי – גרסת הבמאי: דרור שאול על "מבצע סבתא"
הסרט הראשון שלך – על מה הוא ואיך הוא נולד?
עזבתי את הקיבוץ אחרי השחרור מצה"ל. כל רכושי כלל- מכנסי ליוויס קרועות, זוג מגפי צנחנים ו-30 תקליטים של לו ריד. גרתי בג'ורג' אליוט 12 וניסיתי להבין איך מוצאים חברים בעיר. הייתי יפה תואר ורזה, חצי אמריקאי חצי תימני – יתום – אבל לא רע בלספר סיפור ובספורט. לא התקבלתי לבית ספר לקולנוע. ואז סבתא שלי נפטרה. והארון התפרק באמצע הלוויה בכיסופים. לקח כמה שנים להבין שיש לחבר קו בין שני אירועים אלה. מי חשב בכלל לזכות בפרסים בינלאומיים. ולכתוב הרצאה בשם "לחבר את הקו".
כמה זמן לקח לך לכתוב את התסריט הראשון?
שבועיים וחצי.
יש לך את התסריט ביד, איך יצאת לדרך?
שלחתי אותו לאי. סי. פי (שאח"כ שינו את שמם להוט) – אמרו לי אין לך סיכוי. יש פירמידה של לקטורים שיפסלו אותך. ואם לא – בסוף איתן גרין יקרא, והוא יפסול אותך. המתנתי כמה חודשים. כל יום שלא הייתה תשובה זה היה מעולה כי זה אמר שטרם נפסלתי. יום אחד התקשרו ואמרו לי שקיבלנו אישור לתקציב.
איך היה לעבוד עם שחקנים ולראות אותם מקימים לתחייה דמויות שכתבת?
חוויה חד פעמית. הקאסט של מבצע סבתא זה מאסטר פיס – עבודה של אורית אזולאי המלהקת הענקית. אני אוהב שחקנים ומעריץ אותם על היכולת ועל האומץ. על הסיכון. אני חושב שכדי לביים שחקנים אתה חייב לאהוב אותם. את רמי ז"ל הכרתי מהחמישייה הקאמרית שם הייתי מפיק בפועל.
החוויה לביים אותו נצורה איתי לעד. איש גאון וכה מוכשר. טוב לב. כואב לי אקורד הסיום של חייו. הדביקו לו מעשים שלא עשה. אני כבר מתגעגע אליו.
איך זה היה לראות את החומרים בחדר עריכה?
קשה מאד, בהתחלה שום קאט לא עבד. החלפנו כמה עורכים. בסוף הבנתי שסרט לא יכול לעבוד בלי קהל. לא משנה מה הבמאי והעורך חושבים – אלא מה קורה במפגש מול הקהל. אז הקרנו על גג של חברים בשינקין. נקרעו מצחוק. ומשם הדרך הייתה קצרה מאד – ערבבנו מכל הגרסאות ויצא מה שיצא.
איך זה הרגיש להראות את הסרט לראשונה לקהל?
בלתי נתפס. סינמטק מפוצץ. אנשים יושבים על המדרגות. 16:00. ספטמבר 1999. כבר בירידה במדרגות דיברו שזה ענק. הייתי בהלם. לא האמנתי.
מה הביקורת או התגובה שהכי הפתיעה אותך על הסרט?
בכלל – תופעת הקאלט. יום אחד שמעתי שרמי הויברגר ז"ל לא מצליח לעבור בידוק בטחוני בארה"ב בדרך לארץ לפני שעושה כמה חיקוים לאנשי הביטחון. או שבטייסת אף 16 בחיל האוויר יש 4 שאלות על הסרט – שאם הטייס לא יודע – הוא לא עובר את המבחן. אבל היו מלא. מועדוני צלילה בתאילנד עם שמות מהסרט. גסטהאוס בארגנטינה עם שמות חדרים מהסרט. ועוד. ודובר צה"ל ופוליטיקאים. שחלקם שיבש לגמרי.
איזה דבר אישי או חוויה שלך ניסית להעביר דרך הסרט הזה?
לא חושב שניסיתי להעביר איזה מסר או חוויה. רק לספר סיפור, ושאנשים יצחקו. סרט הוא מכשיר למדורת השבט – חווים אותו יחד אנשים – וזה גורם להזדהות והרגשה שאתה לא לבד.
איך הסרט הראשון הזה שינה אותך כבמאי?
פתח מלא שערים. נתן הזדמנות לעבוד עם זאב רווח וספי ריבלין בקשת. הביא להשקעה בסימה וקנין ואח"כ באדמה. מספק לי שמחה עד היום. ההרצאה שלי "מבצע סבתא – הסיפור האמיתי!" רצה במעל 200 קיבוצים מושבים וחברות.
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים