"הסרט הקטן הזה, יצא הסרט הכי טוב שלי." כשערן קולירין כותב את זה בפוסט שפרסם בפייסבוק, זו לא יהירות. זו הצהרה של במאי שיודע בדיוק מה הוא עשה. "לקח לי שנים לומר על עצמי שאני במאי, ושנים ארוכות יותר עד שהרגשתי שבפעם הראשונה אני נוגע במה שהוא בעצם אומנות", הוא מוסיף. ואז המשפט שמסכם הכל: "אחרי שנתיים של הקרקס הביזארי והאכזרי שחווינו כאן, אחרי תיאטרון השקרים המטורף הזה, אתם יכולים להאמין למישהו? אולי דווקא זה הזמן להאמין לנחתום?"

אז בואו נאמין לנחתום. כי "כמה הערות על המצב" הוא אכן הסרט הכי טוב של ערן קולירין.

בפודקאסט שלי, "סינמה שו"ת", ערן מספר איך זה קרה. יחזקאל לזרוב, ראש בית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים, הציע לו לעשות סרט עם הסטודנטים במקום הצגת סוף שנה. בהתחלה ערן היסס, אבל אז "הרגשתי ממש כמו איזה מעיין נובע נפתח לי בלב וכתבתי שישה תסריטים קצרים… כולם היו אינטואיטיבים, כתבתי אותם גם בלי ייסורים."

כמה הערות על המצב (צילום דני שניאור)

אחרי שנים של עבודה עם שחקנים כמו רונית אלקבץ, ששון גבאי, דב נבון, רותם קינן, ערן פתאום מצא את עצמו עובד עם סטודנטים שנה ג'. "היה לי עונג באמת יוצא מן הכלל", הוא אומר. "היה לי בכלל תחושה של לחזור לקנבס לחזור לעשות את הקולנוע הכי בסיסי כמו שאני אוהב אותו. בלי מפיקים על הראש יותר מדי… זה הפרויקט הכי מהר שיצא לי."

הסרט נעשה בתקציב שהוא רבע מכל סרט ישראלי אחר. בלי שנים של איסוף כסף, בלי שכנועים, בלי הסכמות. "זה פשוט ישיר זה כמו להוציא ולכתוב שיר עכשיו", ערן מתאר. ובמילים שלו בפוסט בפייסבוק: "זו הייתה חוויה מצילת נפש עבורי. בתוך החושך של השנים הללו לעשות דבר מה שהוא באמת, סליחה על המילה, אומנות."

אז מה רואים בסרט?

שבעה סיפורים קצרים שנשזרים זה בזה, כל אחד כמו תמונה קטנה שבסוף מתחברת לפאזל גדול יותר. בחור צעיר נקלע לטקס מוזר שבו מסובבים את העולם. חבורת דוחפים מנסים להתניע מכונית ונקלעים למשבר הנהגתי. קבוצת חיילים מתכוננת לצלם סרט לשירות סטרימינג. אישה שהיגרה לצפון פוגשת נציגי רשות עירונית וחייה משתנים. זוג צעיר מוביל שלג לסט של סרט שהולך ומתרחק מהם. אגדה חסידית על תלמיד ישיבה ואישה אינואיטית.

זה נשמע אבסורדי? כן. מנותק? בהחלט. אבל זו בדיוק הנקודה. הסיפורים האלה, התלושים והמוזרים, מתחברים ל"הרהור טראגי-קומי אודות זמן, מרחב, קולנוע, אהבה ומלחמה". זו "הערת שוליים אבסורדית על מצבו הקיומי והרוחני של האדם, בימים אפלים אלו בפינה זו של המזרח התיכון ואולי גם מעבר לה."

ערן מתאר את הסרט כעומד "איפה שליד ההתחלפות אבל עם הרבה רוח משועשעת ומן סוג של קומדיה פילוסופית כזאת מוזרה אבל עדיין קומדיה." והדבר החשוב ביותר? "הוא נעים", הוא אומר.

כמה הערות על המצב (צילום דני שניאור)

ואני יכול להגיד שזה באמת נכון. זה לא סרט שמתיימר להיות חכם ומייגע את הצופה. זה סרט שנותן לך להנות תוך כדי שאתה חושב. אתה יכול לצחוק, להתבלבל קצת, לתהות מה קורה – ובסוף להבין שכל הפיסות האלה מספרות משהו על מי שאנחנו היום, כאן, בזמן הזה.

אם "ההתחלפות" היה הסרט שהוכיח שערן קולירין הוא יוצר אמיתי ולא רק במאי של סרט אחד מצליח, "כמה הערות על המצב" הוא ההוכחה שהוא לא מפסיק לחפש, לנסות, לדחוף את עצמו למקומות חדשים.

"ההתחלפות" (2012) היה פואטי, פנימי, דרש קשב עמוק. הקהל הרחב של "ביקור התזמורת" לא התחבר. אבל מי שכן התחבר – התחבר חזק. זו יצירה של פעם בדור. והסרט החדש הזה הוא אח רוחני שלה, רק עם יותר הומור, יותר קלילות, ואולי גם יותר חופש.

ערן קולירין, אולפן סרוגים (צילום: סרוגים)

"המטרה הייתה לעשות סרט מהיר, שהוא כעין תגובה אומנותית לאירועים המטורפים של השנתיים האחרונות", ערן מסביר. וזה בדיוק מה שהסרט הזה – תגובה. לא פוליטית, לא מטיפה, אלא אמנותית. הערות על המצב. המצב שלנו, כאן, עכשיו.

בעיניי, זו היצירה הכי גדולה של ערן קולירין. "ההתחלפות" היה סרט של פעם בדור, אבל "כמה הערות על המצב" הוא הסרט שבו ערן הכי חופשי, הכי קרוב למה שהוא רצה להגיד. זה סרט שרואים שיש בו במאי בלי מחשבות מטרידות של תקציב או מפיקים או מחשבה בכלל לעשות משהו בשביל לקבל אהדה ברחוב. הוא יוצר סרט אומנותי נטו, אבל זה לא רק סרט אומנותי נטו. זה סרט שחייב קהל. קהל שיבוא ויצחק. יחשוב קצת.

הישג חסר תקדים

בפעם הראשונה בתולדות בתי הספר למשחק בישראל ובעולם, סטודנטים שנה ג' מככבים בסרט עלילתי מלא של במאי מוכר. טל פרלמן, גיא נטאף, נועה כהן, יונתן שמעוני ועוד רבים. "שחקנים באמת נפלאים", כפי שערן אומר.

והעולם הבין את זה. הסרט התקבל לפסטיבל לוקרנו היוקרתי בשווייץ – אחד הפסטיבלים החשובים בעולם. סרט שנעשה ב"אבק ורוח", שנוצר מתוך הכרחיות פנימית, עומד לצד עילית הקולנוע העולמי. במיוחד בתקופה בה הקולנוע הישראלי מתמודד עם קשיים בהפצתו בעולם, זה משהו מיוחד במינו.

בתקופה שבה הכל מרגיש מעורער, שבה קשה לדעת למה להאמין, ערן קולירין מציע משהו אמיתי. לא פוליטי, לא מטיף, רק אמנות. "מה שיש כאן זו רק רוח ואהבה", הוא כותב בפוסט שלו בפייסבוק.

זה סרט שלא מפחד להיות מה שהוא. קומדיה פילוסופית אבסורדית שגם מצחיקה וגם מעוררת מחשבה. סרט שנוצר מחופש אמיתי – החופש לספר את הסיפורים שבאים מבפנים, בלי תחשיבים חיצוניים.

כמו ש"ההתחלפות" מעורר מחשבה אחרי ותוך כדי הצפייה, גם הסרט הזה עושה את זה. כיף שיש כזה סרט. טוב שיש כזאת אומנות בישראל ובמאי שלא מפחד לעשות אותה.

כשערן כותב בפוסט שלו בפייסבוק: "אם אתם תגיעו, יכולה להתחיל איזו תגובת שרשרת גרעינית, אבל היא יכולה להתחיל רק מכם" – הוא לא פונה לכולם. הוא פונה לאלה שמרגישים את "התדר" שלו, שאוהבים "משהו שנמצא בכל הסרטים שלי, איזשהו תדר או הוויה שנמצאים שם, שמרגישים קרובים אליהם."

שורה תחתונה

כשערן אומר שזה הסרט הכי טוב שלו, הוא לא מדרג. הוא מדבר על משהו אחר: "זה הסרט שבו הצלחתי לגעת באופן מזוקק באמת במשהו שתמיד ניסיתי להגיע אליו."

זה הסרט שבו הוא הכי חופשי. הכי קרוב למה שהוא רצה להגיד. הכי אמיתי.

ובזמנים האלה, אמת זה משהו.

טוב שיש כזה סרט. טוב שיש כזאת אומנות בישראל. וטוב שיש במאי שלא מפחד לעשות אותה.

לכו תראו. תצחקו. תחשבו. תדברו עם ערן ביחד על הסרט הזה.

הלחם טרי. והנחתום יודע מה הוא עשה.

"כמה הערות על המצב" יוקרן בסינמטק תל אביב ב-21/10/2025. ערן עצמו יהיה נוכח בהקרנות לשיחות עם הקהל. אני מקווה שיהיו הקרנות נוספות ברחבי הארץ.