יש שאלה כבדה שמטרידה רבים. אנו פונים אל רבנים. כיצד נדע להישמר ממה שאומרים לנו רבנים גדולים, במיוחד אם הם נחשבים כמקובלים?

קודם כל, לא כל רב שקוראים לו מקובל הוא באמת מקובל. כבר החיד"א כתב שהחכמה מתמעטת והתארים גדלים (שדי חמד ח"ב מערכת חי"ת כלל קמ – מ"צ).

בימינו קוראים לכל רב הרב הגאון, וזה לא צודק. רק הגאון מווילנא היה גאון, ובודאי שתואר זה אינו מתאים לכל תלמיד חכם, אלא רק ליחידי יחידים. גם אותי הדל מכנים לפעמים כך, כאשר מי שמכיר אותי מקרוב, יודע שאני יודע מעט מאוד.

נחזור לעניינינו, כיצד נדע להבדל בין טוב לרע, בהיותנו ניצבים מול תלמיד חכם?

בכך שנעיין בקיצור שולחן ערוך, ואם אנו רואים דבר שנוגד אותו, מיד צריכה להידלק נורה אדומה, ויש לברר העניין. יתכן שאחרי הבירור, נראה שהכל על פי ההלכה, ומה טוב. אבל תמיד יש להפעיל את השכל, את השכל הטבעי ואת המוסר הטבעי. פתי יאמין לכל דבר. זה מה שנקרא "מנוסת התבונה".

אנשים נמשכים אחרי המופלא, כי הוא מלבב, ושמים את השכל בסוגריים. לא כן, צריך שכל ישר, מוסר ישר, צריך לשמור קיצור שולחן ערוך (ועיין ספרו של הרב "נר באישון לילה", אמונות טפלות לאור התורה והמדע – מ"צ).