הגאולה – אם תעירו ואם תעוררו וכו' עד שתחפץ

נכתב ע"י הרב משה צוריאל

"השבעתי אתכם בנות ירושלים, אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" (שיר השירים ז, ז וכן ג, ה ובשינוי קל ח, ד).

ג' שבועות הללו למה? אחת שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקב"ה את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי". (כתובות קיא, א)

ויש לשאול, איזה סימן יהיה לנו מתי האהבה של הקב"ה "תחפץ"? נ"ל הוא פסוק מפורש (ישעיה מח, יד):הִקָּבְצוּ כוּלְּכֶם וּשְׁמָעוּ, מִי בָהֶם הִגִּיד אֶת אֵלֶּה, ה' אֲהֵבוֹ יַעֲשֶׂה חֶפְצוֹ בְּבָבֶל וּזְרועוֹ כַּשְׂדִּים

פשוטו של מקרא (לפי רש"י ומצודות), כורש יעשה חפצו של הקב"ה ויחריב את בבל. ע"י כיבוש זה, ישתחררו בני ישראל מעול הבבליים, ולכן זירז אותם הנביא בהמשך דבריו:

"צְאוּ מִבָּבֶל בִּרְחוּ מִכַּשְׂדִּים, בְּקוֹל רִנָּה הַגִּידוּ הַשְׁמִיעוּ זֹאת, הוֹצִיאוּהָ עַד קְצֵה הָאָרֶץ, אִמְרוּ: גָּאַל ה' עַבְדּוֹ יַעֲקב" (ישעיה מח, כ).

חפצו זה של המלך בודאי מנוהל ע"י הקב"ה, כמאמר הנאמר ברוח הקודש:(משלי כא, א) "פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה', עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ":

כאשר התעורר כורש לערוך מלחמות ולהחריב את בבל, ודאי שהקב"ה הוא שהטה את לבבו לכך למען שחרר את ישראל. וכך לשון המלבי"ם על פסוק הנ"ל:

"הגם שלב האדם הפרטי נתון ברשותו והבחירה בידו, לאכן לב המלך, אחר שבבחירתו תלוי אושר הכלל. ואם יבחר בדרך רע ישחית רבים ועצומים. לכן לבו זה הכללי הוא ביד ה', והוא [=המלך] בעניני הכלל משולל הבחירה" עכ"ל.

לפי זה המלים בפסוק "יעשה חפצו" רק לכאורה מדובר על חפצו של כורש, אבל בעומק הענין זה הוא "חפצו" של הקב"ה, הממליך מלכים ומנווט אותם לפי גזירותיו.

ובזה גם מלים "ה' אֲהֵבוֹ" פירש רש"י "ה' אֲהֵבוֹ לזה שיעשה חפצו של הקב"ה בבבל" ["כה אמר ה' לכורש משיחו" – ישעיה מה, א]. וזה מפורש בספר ישעיה (מד, כח) "הָאוֹמֵר לְכוֹרֶשׁ רוֹעִי, וְכָל חֶפְצִי יַשְׁלִים וְלֵאמר לִירוּשָׁלַים תִּבָּנֶה וְהֵיכָל תִּוָּסֵד":

ולכן כאשר אחד ממלכי הגוים מחריב את צוררינו ויש לישראל יכולת לצאת מארצם ולשוב ציונה, הרי זה קיום ההתעוררות של "האהבה עד שתחפץ".

אמנם רב יהודה (כתובות קי ע"ב) לא היה סבור כך, מפני פסוק מנגד בירמיה (כז, כב) "בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם". אבל הרי ר' זירא דחה דבריו "ההוא בכלי שרת כתיב". ועשה אחר כך מעשה רב שעלה ארצה, וכדברי "פאת השולחן" (סי' א ס"ק יד; דף ז ע"ב) הרבה אמוראים עלו ארצה אח"כ ודחו בכך את דברי רב יהודה. ודברי ר' זירא הם באמת פשוטו של מקרא כמו שנראה שם בפרק ההוא בירמיה.

רב יהודה היה סבור כי "עד שתחפץ" אמנם התקיים בסוף גלות בבבל, ע"י מעשה כורש הנ"ל. אבל אחרי שגלינו שוב בחורבן בית שני, צריכים אנו לחכות לעוד סימן מן שמים, "עד שתחפץ".

ונראה להודיע ולפרסם כי גם בזמננו כאשר האומות ניהלו בשנות תרע"ד-תרי"ח מלחמת-עולם קשה (מתו אז מליוני אנשים) והחריבו את גרמניה, ואף את טורקיה שאחזה אז בא"י, והכריזו האומות בסַן-רֶמוֹ שיש רשות ליהודים לשוב לארץ הקודש; והצביעו על כך ברוב קולות (ולפי שבדינם "רובו ככולו", זה נחשב כהסכמת כל האומות) הרי ב"ה הגיע כבר זמן של "עד שתחפץ". [אהבת ה' אלינו תחפץ, והיא "כל שכן" מהאהבה שאוהב השליח שמבצע עבורנו ההכנה הזאת]

וזה הוא סימן מובהק של הגאולה בימינו

[א] כתב שו"ת אבני נזר (יו"ד תנד ס"ק נו) "שאם יותן רשות לכל ישראל לעלות, לא ייחשב שעולין בחומה".

[ב] וכן כתב "אור שמח" באגרתו (שנת תרפ"ב) כי מאז וועידת האומות בסן-רמו, סרה אימת השבועות. [הובא ב-קול התור, עמ' רכא; וכן הובא ב"ארץ ישראל בספרות התשובות" של הרב ישראל שציפנסקי, ח"ג עמ' עב, הוצ' מוסד הרב קוק)]

[ג] וזה מפורש במהרש"א: (על כתובות קיא.) "ודאי דְרְשׁוּת לכל אחד מישראל לעלות לא"י אלא שלא יעלו יחד ביד חזקה ולבנות להם חומות ירושלים. ונחמיה שאמר 'ונבנה חומת העיר' ברשות המלך היה".

[ד] וכן כתב החפץ חיים ("שם עולם", ח"ב שער ההתחזקות, סוף פרק יד) "ויש שהקב"ה נותן בלב מלכי האומות שיכירו כולם האמת וירצו להיטיב עם ישראל וכענין שאמר בכורש שהכריז בכל מלכותו" וכו' [=ולא צריכים לכולם, שהרי כורש היה מלך יחיד בלבד].

[ה] וכן כתב רמב"ן על "שיר השירים" (כתבי הרמב"ן, עמ' תקט"ו): "ואחר כן יבואו הנפוצות המפוזרים בין העמים וכו' וברשיון מלכי האומות ובעזרתם ילכו לא"י" עכ"ל

[ו] וכן כתב רד"ק על תהלים קמו, ג: "כמו שסיבב תשועת גלות בבל ע"י כורש, וכן לעתיד יסבב גאולת ישראל ע"י מלכי הגוים שיעיר את רוחם לשַׁלְחָם, כמ"ש 'והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה להשם' (ישעיה סו, כ)".