על האדם הגדול ביותר בתולדות האנושות- משה רבנו- אומרים חז"ל: "לפי שבא לכלל כעס- בא לכלל טעות" (רש"י במדבר לא, כא). כך כנראה קרה גם לרב זייני שליט"א, שמרוב כעסו על הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א ועל אביו הרב עובדיה יוסף זצ"ל- טעה בהבנת דבריו, ומתוך כך האשים אותו שלא בצדק בעשיית "מעשה שלא יעשה".

את האיסור הגורף על כניסה להר הבית כולו, למרות שבאופן עקרוני האיסור הוא רק על התחום המקודש יותר מסביר הרב עובדיה היטב בהמשך דבריו שם (יביע אומר ח"ה יו"ד סי' כו), וזאת משני נימוקים:

א. "ובאמת שקשה מאד לצמצם ולדעת מקום העזרות והחיל", כסברא הזו, שאסור להיכנס להר הבית כולו מפני שאיננו יודעים בדיוק את מקום העזרות והחיל- סבר גם הרב אברהם שפירא זצ"ל, שכמובן אינו חשוד על "שנאת הציונות והכחשת ראשית גאולתנו" ובדבריו בישיבת מרכז הרב ביום ירושלים האחרון לחייו (תשס"ז) אף קרא לרבנים המתירים לחזור בהם, ואמר: "וכשם שקבלו שכר על הדרישה כן יקבלו שכר על הפרישה", וגם הזכיר שכך היתה גם דעתם של הרב קוק זצ"ל ובנו הרב צבי יהודה זצ"ל

יש לציין עוד, שבניגוד לטענתו של הרב זייני במכתבו לראש הממשלה, שהולכים בהר הבית רק צמוד לחומות- בצד המזרחי אין אפשרות ללכת צמוד לחומה, ולדעת אחד מחוקרי הר הבית, הרב זלמן מנחם קורן שליט"א- כל ההולכים במסלול היקפי נכנסים בדרכם לתוך תחום החיל, האסור (מדרבנן) בכניסה לטמאי מת

ב. "ולכן בודאי שיש להתרחק ולהישמר שלא להיכנס להר הבית אפילו לאחר טבילה ולצורך מצוה, כי יבואו ההמון לפרוץ ולהיכנס בטומאה לשטח העזרות וההיכל".

כסברא הזו, שיש לאסור כניסה להר הבית מחשש שאם נתיר ייכנסו רבים גם ללא טבילה, וייכנסו גם למקומות האסורים בודאי- סבר גם הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שרצה להקים בהר הבית בית כנסת "במקום המותר לכל הדעות", "שהכניסה אליו תהא מחוץ לחומת הר הבית, ויהא המקום אטום וסתום ולא תהא יציאה ממנו למקומות האסורים", אך אסר לחלוטין כניסה ישירה להר כל עוד אין לרבנות "שליטה מוחלטת על המקום ועל הבאים", שלא יבואו לידי מכשול. (ויחד עם זה דרש להודיע שאסור לגויים להיכנס להר).

בהקשר זה חשוב להזכיר שגדול המתירים לעלות להר, הרב דב ליאור שליט"א, הורה שנשים לא תעלינה, בגלל בעיות הלכתיות שונות, ובכל זאת תנועות העליה להר הבית מעודדות גם נשים לעלות.

והאמת והשלום אהבו.