הרב יוני לביא ליאיר לפיד: "עיוות של הכתובים"

  (צילום: מרוה הרוש)

שלום מר לפיד. אין הרבה פוליטיקאים שכתבו ספר על התנ"ך כמו שאתה עשית. קראת לו 'הגיבורים שלי' ובהקדמה סיפרת שחלק גדול מזמנך הפנוי מוקדש לעיון בתנ"ך שתיארת אותו בתור "הספר הכי טוב שנכתב אי פעם".

אבל אז הגיע הראיון ב-YNET. ומה נגיד, האופן בו התייחסת שם למגילת אסתר היה לא פחות ממביך. כי אם צריך כשרון מיוחד לכתוב נח בשבע שגיאות, מה נגיד על לעשות 5 טעויות בטקסט של חמישים מילים? אומנם בספרך הסברת שיש לנו היום כלים חדשניים שלא היו בידי רש"י והמפרשים: תיאוריות פסיכולוגיות מודרניות ומאגרי מידע באינטרנט. טענת שבעזרתם אנו מסוגלים להגיע להבנות מתקדמות ומקוריות יותר. יש משהו בדבריך, מר לפיד, אך תסכים איתי בדבר אחד: כל זה לא יכול לבוא על חשבון הבנת הנקרא, שהיא יכולת בסיסית שנלמדת בכיתה א'. ושם, לא נעים לומר, נכשלת בגדול.

על מה אני מדבר? נתחיל מִמָּה שבאמת קרה שם בפרס. היטלר לא היה הראשון שתכנן השמדה שיטתית אכזרית של העם היהודי. קדם לו המן האגגי שהוא הראשון בהיסטוריה שיזם את הג'נוסייד של 'הפתרון הסופי': "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים".

לא מדובר, יאיר, בעוד 'קונספירציה אנטי-יהודית', ביטוי מכובס שמתאים לניסיון להטיל על היהודים מס עודף או למנוע מהם קידום למשרות בכירות. שם דובר על לא פחות מ'רצח-עם', ביטוי שאותו בחרת לייחס דווקא לניסיון של היהודים להגן על חייהם מפני הפורעים. כי הרי מרדכי ואסתר כלל לא רצו במלחמה. הם רק ביקשו להפר את גזירת ההשמדה. אבל חוקי הממלכה בפרס היו נוקשים מאד: "כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב" (אסתר ח,ח). לא ניתן לבטל גזירה.המקסימום שהתיר אחשוורוש ליהודים היה "לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד… אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם" (פס' יא). כלומר, לא ללכת כצאן לטבח, אלא לנסות להגן על חייהם ועל נפש ילדיהם כנגד הרוצחים. במילים אחרות, יאיר, מה שקרה בפורים לא היה 'רצח-עם', אלא חיסול הנוחבות והנאצים של הימים ההם. לנטרל אותם לפני שישמידו אותנו.

האם יש בעולם מעשה מוסרי ומוצדק יותר מזה? לא הסתפקת בזה, מר לפיד, והאשמת את מרדכי ש"דחף את אחייניתו הבתולה למיטתו של מלך נואף". ובכן, שוב בעיות בהבנת הנקרא. פעמיים הודגש במגילה שאסתר 'נלקחה' לארמון המלך. היא לא הלכה לשם מרצון ומבחירה שלה או של מרדכי. היא נחטפה על ידי קלגסי המלך. גם בהיותה שם, לעומת נערות אחרות שעשו מאמצים כבירים להתייפות ולמצוא חן בעיני המלך, על אסתר נאמר ש"לא ביקשה דבר" ולא נקטה בשום צעד כדי שהמלך יבחר בה.

לגבי ויזתא שעורר את רחמיך, לא ברור מאיפה לקחת את הקביעה שהוא היה ילדון בן שש. זה נכון שבשיר המפורסם כתוב ש"את המן תלו על עץ גבוה, את ויזתא על עציץ", אבל המקור לכך הוא נתן אלתרמן שחיבר שיר היתולי לקרנבל פורים בתל-אביב בשנת 1934. לפי המידע שבידי חז"ל, שמבחינה היסטורית היו קרובים קצת יותר לאירועי המגילה, ויזתא וְאֶחָיו כלל לא היו קטינים. הם היו אנשים בוגרים, וכמו אביהם המן היו פעילים מרכזיים ברדיפת היהודים ובמזימת השמדתם.

לגבי מה שכתבת שבחג הזה היהודים "משתכרים מרוב שמחה", ובכן, לא נכחד שאחת מארבע מצוות החג היא משתה ושמחה, אך חבל שמיצית את פורים באלכוהול ושכחת את שלוש המצוות האחרות: משלוח מנות איש לרעהו שנועד להרבות אחווה בעם ישראל מתנות לאביונים שנועד לפתוח את הלב ולסייע למי שאין לו. וקריאת המגילה שנועדה להזכיר לנו מי אנחנו, מאיפה באנו ובמה אנחנו מאמינים.

תראה, מר לפיד, זכותך לא לאהוב את פורים, והאמת שגם אני מעדיף סופגניות על אוזני המן, אבל זה לא מתיר לעשות רצח אופי למגילה ולעוות לגמרי את הכתובים. אני מאחל לך ולכולנו פורים שמח, וכמו בימים ההם כך בזמן הזה נזכה למגר את הרשע וליהודים תהיה אורה ושמחה וששון ויקר.