"ממשלת ישראל אישרה פה אחד החלטה המצהירה כי מדינת ישראל הפסידה במלחמת חרבות ברזל שהחלה בשבעה באוקטובר שנת 2023".

מופתעים? היתכן שבעת שהמלחמה בעיצומה הממשלה מחליטה כי בעצם כבר הפסדנו? ובכן, זהו תוכן ההחלטה שאישרה הממשלה וקובעת את כ"ד בתשרי כ'יום הזיכרון הלאומי לציון האסון שפקד את מדינת ישראל ב-7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל'.

הצורה שבה זוכרים אירוע נקבעת על פי התמונה העיקרית שלו שצרובה במוחנו, גם כאשר במבט ממוקד ניתן לראות חלקים ממנו שאינם נעימים.

אנו יכולים לזכור טיול כמהנה מאוד גם אם סבלנו מכל רגע של העליות הקשות בדרך, אם החברה היתה טובה והנופים היו יפים.

האמריקאים קבעו יום זיכרון לפרל הארבור אחרי 50 שנה

האמריקאים זוכרים את מלחמת העולם השניה כניצחון גדול על-אף שהיא התחילה מבחינתם במכה קשה שהנחיתו היפנים בפרל הארבור. בעת המלחמה לא נקבע יום זיכרון למתקפה היפנית, כולם היו עסוקים בלדאוג שהיפנים יתחרטו על ההחלטה שלהם. יום הזיכרון למתקפה על פרל הארבור נקבע רק בשנת 1994, כאשר הוא כבר לא השפיע על התפיסה הציבורית של תוצאת המלחמה.

גם אנחנו חוגגים ניצחונות למרות שהם עלו במחיר כבד.

במלחמת ששת הימים נהרגו קרוב ל-800 חיילים, מחיר כבד לכל הדעות. ובכל זאת המלחמה צרובה בזיכרון כניצחון גדול שאנו מציינים ביום ירושלים.

לכן החלטת הממשלה כעת היא הכרזה שמבחינת הממשלה – מכת הפתיחה הקשה שקיבלנו היא תמונת המלחמה כולה. הפסדנו.

הצהרה שגויה זו, אף שהיא מונעת ממניעים צודקים של זיכרון הקורבנות, גורמת לזילות שלהם. הצהרה זו מאיינת לחלוטין את ההקרבה של רבים כל כך מחיילינו ובני עמנו למען הניצחון ומותירה אותם כשורה נוספת, חסרת משמעות, בדפי ההיסטוריה. במקום להצהיר כי מות הקדושים לא יהיה לשווא וכי הוא משרת את מטרת הניצחון אנו מכריזים כי הם מסרו את חייהם במלחמה שכבר לא ננצח בה.

אז אנא, הבה נקדיש את מחשבתנו כעת לניצחון במלחמה ולא לטקסי זיכרון. את המחיר הכבד שכבר שילמנו ושלצערנו יכול רק לגדול אנו נציין ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

במלחמה הזו אנו צריכים קודם כל לנצח.

==

ד"ר יעקוב סוקול, קרני שומרון. אחיו ישראל הי"ד נהרג באסון המבנה ברצועת עזה.