אולפני סוף השבוע: מופע של גזענות וצביעות

במהלך אולפני סוף השבוע שידרו ערוצי החדשות בטלוויזיה שורה של כתבות שעסקו בהשפעות של טבח השביעי באוקטובר על היחסים בין ציבורים בתוך ישראל, על ההשלכות התרבותיות והשלכות ארוכות הטווח, ואף ההשלכות הפוליטיות. אך למרות כל מה שקרה שמרו ערוצי התקשורת על אותו דפוס של גזענות בוטה נגד ציבורים מסוימים, גזענות של ציפיות נמוכות נגד ציבורים אחרים ופשוט צביעות בולטת של התנהלות.

בערוץ 12 בחרו לשדר במהלך אולפני סוף השבוע שתי כתבות עומק, אחת על ההשפעה של השביעי באוקטובר על היחסים בין יהודים וערבים בישראל, והשנייה על ההשפעה הפוליטית של השביעי באוקטובר על "מצביעי הליכוד".

ההבדלים בין הכתבות האלה לא יכולים להיות בולטים יותר, וכך גם ההתייחסות לשני הציבורים שמסוקרים בכתבה. הכתבה שעסקה בהשפעת השביעי על היחסים בין ערבים לישראלים הוכנה בכפפות משי מרופדות, הערבים הישראלים צוירו כשה תמים וצח כשלג, כל טענה נגד התנהלותם זכתה להסברים על ידי הקריין וסנגורים מצד הכתב. את כל הבעיות שנוצרו ביחסים הואשמו "קיצונים" דוגמת השר לביטחון לאומי בן גביר ונוספים. מעבר לכך הביאו לאורך כל הכתבה את חבר הכנסת יו"ר מפלגת רע"מ מנסור עבאס, שיספק הסברים רכים לכל דבר לא סימפטי שיכול להצטייר כנגד הציבור הערבי בכתבה.

אפילו אירועי "שומר חומות" בהם במהלך שנת 2021 פרעו אלפי ערבים כנגד יהודים בערים המעורבות, ביצעו לינצ'ים ביהודים, שרפו בתי כנסת, תקפו בתי מגורים ושכונות יהודיות. אפילו אירועים אלה מתוארים בכתבה יותר כמשהו שהציבור הערבי הוא קורבן שלו ולא התוקפן שגרם לו.

בניגוד גמור לכך, הכתבה שעסקה בהשלכות על התפיסות הפוליטיות של מצביעי ליכוד הייתה מופע של גזענות מחרידה, שמתאימה יותר למערכון סאטירי בתוכנית "שנות ה-70" מאשר לאולפן חדשות. כמובן שכאשר צריכים לייצג מצביעי ליכוד על המסך הבחירה לערוצי החדשות היא טבעית: רוכלים בשוק, אנשי בסטות, יושבי פרלמנטים בבתי קפה.

במקום שהתקשורת הישראלית תתנתק מההיסטוריה הגזענית שלה כנגד מזרחים, ומההתנשאות הבלתי פוסקת שלה כלפי אנשי פריפריה, ערוץ 12 מחליט להמר "אול אין" על קופת השרצים הגזענית הזו, ולא סוטה לרגע מהייצוג הזה.

ואיך לא, הכתבה הזו היא המהפך המוחלט של הכתבה על ערבים ישראלים, אין שום חמלה, אין שום רצון טוב. רק זלזול, הכתבה עוקבת אחרי "אילן עזה" מוביל ומוכר ירקות מהעוטף. אילן הוא שונה מחבריו לפריפריה על פי הכתבה, אילן ראה את האור, בנו פתח חנות ירקות בתל אביב ושם למד מאנשי תל אביב הנאורים כי כלל אמונותיו היו תוצאה של הסתה, בורות, קלות דעת. על פי הכתבה מוחו של אילן "נשטף" על ידי המסרים המפלגים של גורמים כמו דודי אמסלם, נתניהו ואחרים. עכשיו אחרי שהפסיק להיות "ביביסט" אילן חזר להיות אדם חושב, אינדיבידואל של ממש.

חברי הפריפריה האחרים המוצגים בכתבה מוצגים באופן מגמתי עד שיגעון, רוכלי שוק ויושבי פרלמנטים עם סיגריות מרלבורו ומשחקי קלפים הם האנשים היחידים שיש בפריפריה לשוחח איתם על פי הכתבה, דבריהם נערכים בחיתוכים מהירים, הסברים שלמים לתפיסת עולמם נעלמים בעריכה אך כמובן שאמירות ארעיות כמו "אין כמו ביבי" או דברים דומים זוכות להדגשה ולהדהוד.

זה כמעט כאילו בעייני הכתבים שהגיעו לחקור את התפיסות בפריפריה תושבי הפריפריה, המפונים משדרות, קריית שמונה ועוד מאות אלפי אנשים, הם כלל אינם קורבנות. אין מה לרחם עליהם או לנסות להבין להלך רוחם, מדובר באנשים מוסתים, לא חושבים, הם בחרו בממשלה אז הם קורבנות של עצמם, ועד שלא יראו את האור כמו אילן, ויעברו לצד של אנשי תל אביב, אלה החושבים שרואים את האור, אין מה להתייחס כלל לטענותיהם או תפיסותיהם.

שתי הכתבות האלה הן רק דוגמה לשורה של כתבות נוספות ששודרו במהלך סוף השבוע במספר ערוצי חדשות, והם מהווים חלון להציץ דרכו אל התפיסה הקלוקלת של התקשורת הישראלית כלפי הציבור הישראלי. תפיסה גזענית כלפי חלקו, מתנשאת כלפי כולם והרסנית באופן גורף כלפי כלל האחדות במדינה.