שיר סיגל, שהוריה נחטפו לעזה ואימה חזרה משם כשאביה עדיין שם, הגיעה הבוקר לוועדה למען נפגעות אלימות מינית ומגדרית במלחמת חרבות ברזל בכנסת, ושם צעקה בכאב על החובה להחזיר בהקדם את כל החטופות.

"אין לכם מושג מה רמות ההתעללות והאלימות שהן עוברות שם", פתחה סיגל. "אני מסתכלת עליכם איך אתה מגיבים לדברים שאתם שומעים. אחד מהנהן, אחד מוזיל דמעה, ואני אומרת לעצמי, איפה הקבינט שישמע את הדברים האלו?

האנשים שמקבלים את ההחלטות לא נמצאים כאן ולא שומעים את הדברים האלו. מישהו דיווח על הבנות האלו? מישהו מדווח עליהן? הן נאנסות שם ואף אחד לא מדווח על זה. אתם צריכים ללכת לחברי הקבינט ולספר להם את הדברים האלו.

מי שמפר את חוק חובת דיווח דינו מאסר שלושה חודשים. ובמקום שאנחנו נשב כאן שלושה חודשים, הן יושבות שם שלושה חודשים ונאנסות", שיתפה בכאב.

"אמא שלי לא צריכה לשמוע את הדברים האלו, אתם אלו שצריכים לצעוק את הצעקה שלהם. ברגעים האלו יש מישהי שיושבת במנהרה ונאנסת, מספיק לשתות מים ולדבר בוועדה. אם זה היה הבת שלכם מה הייתם עושים? כמה אפשר לשמוע את אמא שלי בוכה?!

ישנו הלילה באוהל מול בית ראש הממשלה וקפאנו מקור, זה לא מזיז לאף אחד. ביבי צריך לבכות ולפחד. ביבי צריך להרגיש כאילו זה הבת שלו. ואז מה הוא היה עושה? משאיר אותה שם? צריך להחזיר אותן הביתה היום הן דם מבשרנו".