מחוללות בט"ו באב, ואין מי שיתפוס

בסוף מסכת תענית מופיע הקטע הבא:

אמר רבן שמעון בן גמליאל: "לא היו ימים טובים לישראל,
כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים.
שבהן, בני ירושלים יוצאין בכלי לבן שאולים,
שלא לבייש את מי שאין לו.
ובנות ירושלים, יוצאות ומחוללות בכרמים (שם "חולות").
ומה היו אומרות:
שא נא עיניך בחור, וראה מה את בורר לך,
אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה".

(עד כאן הציטוט).

איזה מראה של הוד והדר,
בחורה שהולכת בלבן.
בחורה שכל רצונה כשהיא עוטה על עצמה את אותה שמלה לבנה שאולה,
הוא לעטות על עצמה את "השמלה הלבנה",
את שמלת הכלה שהיא כ"כ כמהה אליה.

לכל נערה שחפצה להינשא יש בעיני רוחה,
את המראה של שמלת הכלה,
שאותה היא רוצה ללבוש ביום המיוחד שלה.
זה יכולה שמלה שהיא קלטה כשעלעלה במגזין לכלות בתור למספרה.
זה יכולה להיות שמלת חברתה, שנישאה, שעשתה עליה רושם רב.
זאת יכולה להיות סתם טביעת עין טובה וכמיהת הלב.
אבל כמעט לכל נערה יש את פנטזיית החתונות שלה,
פנטזיית שמלת הכלה המיוחלת.

בחלומה, רואה הנערה את עצמה, כשהיא עטויה בהינומה.
שיערה מעוצב בתסרוקת הדורה כלפי למעלה,
או באמצעות בייבי ליס עדין שנח על כתפיה.

תמיד באותם חלומות בהקיץ,
דמותו של החתן מטושטשת,
וגם לבושו כבר נבחר לו, מבעוד מועד.
כי אם כבר פנטזיית כלולות אז עד אחרון הפרטים.
וכמובן, האיפור, הנעליים, הזר,
והשמלה.

אי אפשר להן, לשאיפות החתונה בלא השמלה.

ומשמלאו לי 18 ולא נישאתי,
חלפו מול עיני, שמלות רבות מספור.
האחת תפוחה כעוגה,
האחרת עדינה וצרה.
נוספת קלילה וכפרית,
רביעית מרשימה ויוקרתית.
וכל הזמן השמלה הלבנה משתנה בהתאם לשינויים שעוברים עליי,
בהתאם לשינויי העונות, התקופות, האופנות.

כמה זה רומנטי לרקד בשמלה לבנה,
יחד עם חברותיך הרווקות.
לשמוח את רווקותך,
כשבין הכרמים בהן את מחוללת,
נסתרים להם אותם גברברים,
שרוצים לשאת אותך לאישה.
ואולי סוף סוף יגשימו לך את חלום החתונה.
את רוקדת לבדך כעת, לעצמך,
לפני שירקדו לפניך בערב החשוב ביותר בחייך.

אבל נראה שהמחול הזה מקומו בימים עברו,
והוא אינו תקף לימינו אנו.
גם אם תרקדנה הבנות לפנינו,
נראה שלא יהיה מי שיתפוס אותן במחולן.

האם השינוי שעבר על המגדרים הוא הגורם?
הפיכתן של הנשים לאסרטיביות ודעתניות,
גרם לכך שהותרנו לגברים מעט מאוד שטח מחייה,
כדי שהם ימשיכו להיות גברים?
האם גברים שכחו את תפקידם הבסיסי המחזר?
הדואג? המפרנס?
האם גברים שכחו שתפקידם במערך הזוגי הוא לבחור,
ושל הבנות להיבחר?

ואם שכחו הגברים את כל תורת החיזור,
מי יעזור לרווקות?
מי יעזור לגברים להיזכר?