נערן אשחר נפצע קשה בעת התהפכות טנק בצפון, הוא שכב שבוע בבית החולים עד שמסר נשמתו לבוראו. בימים בין שמיים לארץ נאספו אלפי תפיילות לרפואתו.

חמיו, אהרן רוזנבאום, מספר לסרוגים על דמותו היוצאת דופן של נערן.

"לא ראו בטיפול נמרץ מעולם כל כך הרבה אנשים, תפילות ושירים"

אהרן פותח ביום בו התהפך הטנק של נערן "באותו יום ראשון נפגשו נשות הישוב שדמות מחולה עם הילדים, המצב רוח היה קשה, תחילת המלחמה ופתאם בהחלטה של רגע מחליטות הנשים לרקוד ולשיר עם הילדים. באותו יום מתפרסם ברשת השיר האחרון שנערן הקליט "אלי אלי למה עזבתני", אני לא רציתי להאזין לשיר כי הבנתי שהוא עצוב והייתי באמצע הכנות לחתונת בני שתערך למחרת, היינו באמצע להכין את המקום ל-200 איש, ואז התאונה קרתה".

אהרן מתאר את ארבעת המוקדים  "אימהות וילדים שרים בשדמות מחולה, שיר חדש של נערן מתפרסם, אנחנו בעיצומה של הכנת החתונה שתגיע למחרת ובצפון מתהפך הטנק של נערן"

החתונה נדחתה והמשפחה נכנסה לשבוע של תפילות "התפילות חצו המוני אנשים, מי שהכיר אותו וגם מי שלא, מבית החולים לא ראו מעולם כל כך הרבה שירים ותפילות ואנשים בטיפול נמרץ".

(נערן צוף ושני ילדיהם)

"החזיקו אותו איתנו עוד יומיים כדי שהאברים יתפקדו והוא יוכל לתרום"

אהרן מתאר כי ביתו, צוף, אשתו של נערן הבינה את המצב "הבנו שהוא לא יבריא מזה, אבל הבנו גם שצריכים את התפילות של עם ישראל בשביל החיילים, בשביל החטופים, בשביל העורף ובשביל הפצועים"

לדבריו, התפילות העוצמתיות ביותר היו בלילה בין המוות לבין הקבורה, שם נלקחו איבריו לתרומה. הוא מתאר דבר מופלא "היתה פגיעה מוחית אך החזיקו אותו עוד יומיים, כי אחרת אי אפשר היה לקחת את האיברים, החזיקו אותו כדי שיוכלו שהאיברים יתפקדו עוד זמן. בדרך כלל במוות מוחי כשהמזרק נגמר, לא מזריקים חדש אבל פה הזריקו כדי שהאיברים שצריכים להתרם לא יפגעו, וככה הרווחנו שבת של פרידה מנערן"

נערן תרם ארבעה איברים במותו וכליה אחת בחייו.

אהרון חוזר לרגע בו הוא נערן תרם כליה ומספר על המסירות היוצאת דופן של נערן "רגע לפני הניתוח אחרי שהכל היה מאורגן כבר, הודיעו לנערן כי הנתרם לא יוכל לקבל את הכליה, משהו בנוגדנים לא התאים, זה בעצם אומר שהנתרם חוזר לרשימת ההמתנה, גזר דין מוות. בדרך כלל שזה לא הולך, הנתרם מחכה והתורם הולך לדרכו. נערן לא ויתר, הוא הבטיח לנתרם כי הוא לא יעזוב אותו ויעשה הצלבה, יתרום לאדם אחר ויעשו הצלבה. הוא בעצם הרחיב את מעגל הנתינה, הוא אמר לו אני בן הזוג שלך- זה יקרה. וזה אכן קרה".

הוא לא היה רק טען הוא הטעין אחרים בכוחות

נערן הוקפץ בשמחת תורה למילואים, הוא לקח איתו את הגיטרה ועודד לאורך כל השלושה שבועות בשטח את כל הגדוד, הוא אמר שהגיטרה זה כלי הנשק שלו, שחייבים לחזק את כולם בימים הראשונים הקשים שהיו בלחימה.

נערן, התגייס למילואים כנגד כל הסיכויים, לאחר הניתוח היו לו כאבים להרים את הילדים ובכל זאת הוא הלך למילואים אשתו, צוף, אמרה לו כי הוא חייב לדווח לצבא שהוא עבר ניתוח לתרימת כליה, היא חששה שאולי הוא לא כשיר ללחימה. נערן דיווח על תרומת הכליה וקיבל פטור. הוא נסע לבלינסון והתעקש עם הפרופסור עד שזה נתן לו אישור.

אהרן מתאר את התפקיד שנערן קיבל "נתנו לו להיות טען, זה שמרים את הפגזים הכבדים 40-50 קילו, והוא לא מתלונן, עשו לו מבחנים כדי שישבר וילך הביתה אבל כח הרצון גבר על כל מגבלה פיזית. את כל זה הוא עשה כי הוא הבין שזה המקום שלו וזה יקרין על אחרים אם הוא יעזוב. כשהם רואים שהוא לא מוותר זה ישפיע גם על האחרים". אהרון מוסיף "הוא לא היה טען הוא הטעין אחרים בכוחות, נערן היה נר אחד נר למאה".

אל השבעה הגיעו מכל קצוות הארץ, כדי להגיע לשדמות מחולה צריך להתאמץ, כולם יושבים עם דמעות בעיניים. אהרון מתאר כי הגיעו אליו עשרות אנשים ואמרו "נערן היה החבר הכי טוב שלי" הוא נגע בנפשות.

(צילום: באדיבות המשפחה)

"זה היה הלילה הכי קסום בחיים שלי"

סיפור נוסף שסיפר אהרן על ברית יצחק בישוב "היתה משפחה חדשה שהגיעה לישוב שדמות מחולה ונולד להם בן, נערן כלל לא הכיר את האבא אך הוא ניגש לאחל לו מזל טוב ולספר לו כי יש עניין לשבת וללמוד ליד התינוק ערב הברית, האבא סירב בנימוס. נערן הציע כי יבוא ללמוד איתו חמש דקות, האב הסכים. נערן הגיע עם הספרים והגיטרה והם למדו כל הלילה לצד מיטת התינוק. האב תיאר כי זה היה הלילה הכי קסום בחייו. איך שנגמר הלילה נערן יצא והלך ללמד תורה בישיבה, בלי לישון, בלי לעשות רעש".

"את לימוד התורה נערן בחר, הוא היה מעבד מוזיקלי מחונן, המציא עיבודים עם כלים רבים, הוא גם היה בעל נפש מעמיקה וחשב להיות פסיכולוג לבסוף הוא בחר בתורה, חשקו היה בתורה, צוף עודדה אותו כי ראתה שזה רצונו האמיתי"

אהרן מוסיף לתאר "בשבוע בו הוא שכב בבית החולים הבנתי שהכרתי רק 10% ממנו, בשבעה הבנתי שאהכרתי רק 1%"

חתונת בנו של אהרן, אח של צוף תתקיים בימים הקרובים. אהרן מסיים "אני בטוח שביום החתונה ישמחו השמים ותגל הארץ".