אלברט איינשטיין הגדיר פעם כי "טיפשות היא לחזור על אותה הפעולה וכל פעם לצפות לתוצאה אחרת". לא צריך להיות גאון פנומנלי כדי להבין שאם ביצעת פעולה מסוימת ונכשלת, הרי שחזרה על אותה פעולה היא בוודאי טיפשות.

אבל מה אם הפעולה השגויה והכישלון שבצידה אינן סתם חישוב תרגיל מסובך במתמטיקה, או תכנון מהלך בשחמט? איך צריך לקרוא למי שכישלונותיו עולים במחיר חייהם של אלפי בני אדם, ואף על פי כן הוא חוזר על אותן פעולות באדיקות? במקרה כזה, די ברור שטיפשות זה לגמרי אנדרסטייטמנט.

השב"כ הוביל את הקונספציה שהביאה לטבח בעוטף עזה

בראש הפירמידה של האשמים בטבח המחריד בעוטף עזה ניצב שירות הביטחון הכללי. הארגון שאמור להיות אמון על הסרת האיומים הקיומיים ממדינת ישראל, על שלל הכלים שבידיו, התאיין לחלוטין מול המתקפה חסרת התקדים של חמאס. אבל צריך לדייק: זו לא מכת פתע שנחתה על הארגון. במשך עשרות שנים מוביל שב"כ את הקונספציה שגלגלה את מדינת ישראל לתהום השחורה הזו. מה שראינו בשמחת תורה הייתה רק התוצאה הנוראה והצפויה.

לאורך השנים שמרו כל ראשי השב"כ על אותו קו אסטרטגי, לאמור: אנחנו לא מציבים כמטרה את מיגור האיום שנקרא חמאס (והדברים נכונים גם לגבי כל ארגון טרור אחר). ארגוני הטרור יכולים להמשיך להתחמש, להתארגן ולהתאמן לקראת יום פקודה, כאשר השב"כ נערך גם הוא רק ליום בו הם יבקשו לממש את יכולותיהם. אז, כך הבטיחו לעצמם, יכו באויב וינקטו פעולות הרתעה.

בינתיים, כל עוד הדוב הרעב ישן את שנת החורף שלו במערה, התרכז השב"כ במחיצת הזבובים שעלולים להעיר את הדוב, שהרי דוב שמתעורר עלול להוות סכנה קיומית ליער כולו. התרגום פשוט: כל מי שעלול לגרום להתססת השטח ולעורר את ארגוני הטרור לפעולה – ישותק בידו החזקה של השב"כ. במשך שנים כיוון שב"כ את חיציו במקום למחבלים ההולכים וצוברים כוח, ליהודים שנוכח אוזלת היד הביטחונית ביקשו לצאת ולעמוד על נפשם. כאן כבר היו לשב"כ מגוון שיטות פעולה: משיחות איומים, דרך צווי הרחקה, המשך בצווי מעצר מינהליים, ולמתקדמים: חקירות בעינויים ללא מפגש עם עורכי דין. המטרה: שמירה על השקט המדומיין בשטח.

אלא שכצפוי, הקונספציה קרסה: הדוב החליט להתעורר בעצמו, ויצא להכות ביד רצחנית באלפי תושבים וחיילים. שמירת השקט השברירית לא הועילה בכהוא זה כשחמאס החליט, בגיבוי איראני, שהיום הוא יום פקודה. וכשהגיע היום, כבר היה מאוחר מדי: כל זה כבר היה הרבה מעבר ליכולותיו של השב"כ.

במקום להילחם באויב נלחמים ביהודים

אבל גם נוכח נהרות הדם ואלפי גופות ומאות חטופים – שום דבר לא יזיז את שב"כ מהקונספציה. במקום לשים את המפתחות על השולחן וללכת הביתה בבושת פנים, תוך התנצלות רבתי בפני העם בישראל, מדיניות מחיצת הזבובים נמשכת בכל הכוח גם בעיצומם של הימים המדממים האלה. סולידיות? אחווה יהודית? מלחמה כתף אל כתף באויב? לא בלקסיקון של ראשי הארגון. הדברים אמורים כלפי הזירה המתחממת ביהודה שומרון, כאשר הדיווחים השוטפים מהערים והכפרים מלמדים על תמיכה מובהקת בחמאס ונכונות לפעול בדרכו גם ביחס לתושבי האזור היהודים. אבל באופן בלתי נתפס, החיצים עדיין משוגרים אל היהודים בשטח, שמבקשים כעת להילחם על חייהם ולשבור את הקונספציה שכבר הפילה חללים לאלפים. הם לא מוכנים, משום מה, להיות הבאים בתור.

החמ"ל האזרחי בשומרון פועל סביב השעון מאז אירועי שמחת תורה וחבריו פועלים להצלת חיים נטו: משיגים מידע על המתרחש בערים ובכפרים, מעבירים מידע למערכות הביטחון ויוצרים מציאות על ידי לחץ תקשורתי על מנת לשנות את המאזן אליו התרגלו המחבלים ביהודה ושומרון. לא עוד התגוננות אחרי רצח, אלא יוזמה, נוכחות בשטח ופעולות הרתעה שמבהירות לתומכי הטרור ביהודה ושומרון שהאירוע הזה מנוהל. הריסת הפיצרייה בחווארה היא דוגמה טובה להשפעתה של פעילות החמ"ל.

במקום לברך על כך שיש מי שממלא את הוואקום הביטחוני שיצרו בעצמם, בשב"כ החליטו דווקא להכריז מלחמה. בשבוע שעבר הגיעו אנשי שב"כ לביתו של תושב יצהר, המארגן אימונים לכיתות כוננות ואזרחים שיגנו על האזור בשעת מתקפה חלילה. הללו הגיעו אל ביתו רעולי פנים ועל טנדרים לבנים (בלי לחשוב אפילו לרגע על הקונוטציה המאיימת), והזהירו אותו שלא יעז להתקרב לכפרים ערביים.

במוצאי השבת האחרונה עליית המדרגה היתה כבר בלתי נתפסת, והותירה את התושבים המומים מהעזות, אילמים לנוכח העוול. בשתיים אחר חצות עשתה את דרכה שיירה ארוכה של כלי רכב ביטחוניים אל שכונת קומי אורי ביצהר, ובהם רעולי פנים שהתגלו כאנשי שב"כ. הללו חטפו למעצר מתוך ביתו את אריאל דנינו, נשוי ואב לארבעה ילדים קטנים, שמשמש פעיל מרכזי בחמ"ל האזרחי. בעיני השב"כ לא מצאה חן הפעילות של דנינו, שבשלושת השבועות האחרונים עוסק יום ולילה בהשגת מידע מציל חיים ותרגומו לפעילות הרתעתית, שהם עצמם מעולם לא חשבו לנקוט.

אחרי לילה במעצר ודיון בבית המשפט, ניחתה ההודעה שהיתה מעבר לכל דמיון: בעיצומה של המלחמה בחמאס בעזה, השב"כ מתמקד במשימה בעלת חשיבות עליונה ושולח את דנינו למעצר מינהלי של ארבעה חודשים, בצו שחתום אגב בידי שר הביטחון. במילים אחרות: נכשלנו? לא מעניין. אף אחד אינו רשאי להפריע לנו להמשיך בקונספציה הקטלנית, שחלילה עלולה לגבות את חייהם של תושבי יהודה ושומרון, בשיטת העתק הדבק מעוטף עזה.

אם נחזור לטיפש של איינשטיין, השב"כ כלל וכלל אינו טיפש. החזרה המודעת שלו על הכישלון התפיסתי מציבה אותו ברובריקה אחרת. את ההגדרה המתאימה תבחרו בעצמכם.

==

חגית רוזנבאום היא עיתונאית תושבת יצהר ופעילת מטה "נלחמים על החיים".