בי"ז אלול תרצ"ט, 1939, פלשה גרמניה הנאצית לפולין. התקופה האפלה ביותר בתולדות עם ישראל החלה. במהלך שנות האימה לא רק גויים, המוגדרים כחסידי אומות העולם, הצילו יהודים. גם יהודים שנרדפו בעצמם לא שכחו את בני עמם. אחד מהם הוא יוסף "יופ" וייס שנפטר היום בי"ז אלול תשל"ו, 12.9.76.
80 עמודים שלחה לי נכדתו של יוסף "יופ" וייס, המכילים את קורות חייו ופעילותו הענפה בתוככי מחנות האימה. מהיכן מתחילים לסכם אישיות כזו הזכורה לטובה גם שנים לאחר השואה? אולי נתחיל בדברים שאמרו עליו תושבי מחנה "כוכב", תת מחנה בברגן בלזן:
תעודת האסיר של וייס
"אני חייבת לו עד היום, על כך שבעלי ואני וגם הורי וקרובי יצאנו לחופשי. הוא הציל את חיינו!" סיפרה רות לסקר-קיוי על עצתו הקטנה אך הגדולה של וייס, שהביאה לשחרורם ולהצלתם של בני משפחתה מברגן בלזן. לאחר שהצליח לבטל משלוח למטאוהזן לקבוצה שאכלה לחם, כתב אריה קורץ אחד מהנידונים למשלוח :"לאחר שוייס ושאר האנשים בוועדה הסכימו שכל המחנה שלנו יקבל עונש קולקטיבי, כלומר יום ללא לחם, פסק הדין הקשה בוטל. אני באמת אסיר תודה עד מאוד ל'יופ' וייס על שעשה מאמץ שכזה"
כל הפליטים מצאו אצלו בית
יוסף נולד בעיירה פלמרסהיים, אשר בחבל הריין, בקרבת העיר קלן. שמיני מתוך תשעה ילדים. במהלך מלחמת העולם הראשונה בה עוטר באות צלב הברזל, נחשף יוסף לתנועה הציונות ולאחר המלחמה הצטרף לעסקי המשפחה ומונה למנהל משאבי אנוש וכספים והפך לציוני נלהב.
ברגן בלזן (צילום: Rob Atherton/shutterstock)
לאחר שהנאצים עלו לשלטון זיהו בני משפחת וייס את הסכנה וברחו להולנד. שם התחיל וייס את עזרתו לאחיו הנמלטים. הוא מבריח את ילדי קרובי משפחתו ושלוש ילדות של השכנים. כל הפליטים שהגיעו להולנד מצאו בית וכתובת לעבור דרכו. לאחר שהגרמנים פלשו להולנד נשלחו יוסף ואשתו ארנה למחנה וסטרבורק. גם שם יוסף לא יושב מהצד והם מתמנים לראשי צריפי הנוער ממוצא גרמני ללא הורים.
בהמשך נשלחו ארנה ויוסף לברגן בלזן ושם מתמנה סגן ל"זקן היהודים". בהמשך ימונה יוסף וייס למחליפו. וייס אחראי היה על רישום מדוקדק של אסירי המחנה מי נשאר בחיים ומי כבר לא. מעבר לכך שבזכות רשימותיו יודעים בני המשפחה על תאריך פטירתו של יקירם, ברבים מהמקרים דיווח על מתים כחיים ובכך השיג עוד מנות מזון לאלה שעדיין בין החיים.
"לנו עוד תזרח עבורנו השמש"
בהתערבותו מציל יהודי ממשלוח למחנה מטאהוזן לאחר שתקף את "זקן היהודים" במחנה, ומאפשר ליהודים לשתות גם לאחר שהגרמנים סגרו את המים. הוא יזם קבוצות עבודה "הכרחיות" על מנת לשלוח לשם את מי שעבודת הכפייה מסכנת את בריאותו. ועוד ועוד סיפורים רבים יש על יוסף כיצד עזר ליהודים במהלך המלחמה ולאחריה.
במהלך ליל הסדר האחרון בברגן בלזן ממש לפני השחרור עבר צריף צריף ובמספר מילים עודד את רוח השורדים: "כל דיכפין יית ויכול לא נוכל לומר כי אין לנו אוכל. רק זאת אומר: אנו שייכים לאותו מיעוט של יהודי אירופה שאולי ישרדו אחרי רצח העם הזה. עלינו להחזיק מעמד, כי עלינו להשתתף בפעולת התחיה של העם היהודי. ראינו עמים רבים שנעלמו מן העולם. אך לנו עוד תזרח עבורנו השמש."
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
