יגאל יעקובי, בן 60 מירושלים, גדל בילדותו בתל אביב, נולד עם מחלת ניוון שרירים מיוחדת שסוגה אינה ידוע, עד גיל 6 הוא עוד הלך ומאז, הוא מתנייד בעזרת כיסא ממונע שאליו מחובר, מכונת הנשמה ניידת, והיה אחד מהראשונים בארץ שחובר למכונת הנשמה קבועה.

כעת אחרי 40 שנה בהן חי בבתי החולים, ליגאל יש רק חלום אחד – "לשבת במרפסת להביט לשמיים ולסיים את החיים הקשים במקום שישרה בו רוגע ושלווה".

בארבעת העשורים האחרונים הוא מתגורר בבית החולים אל"ין בירושלים ולמרות כל המגבלות, הוא יצר ועשה המון דברים במשך חייו בין השאר הוא גם מצייר, ואף כתב ספר שירה מיוחד הנקרא: "שירת הברבור". לדבריו מדובר בשירת רגש, אהבה ואירועי הנפש של גבר נכה.

יגאל עם הספר שלו, "שירת הברבור" (ללא קרדיט)

בתקופה האחרונה חלה הדרדרות במצבו הבריאותי והנפשי של יגאל ונותר לו חלום אחד שרצה להגשים כל חייו וכעת החלום רק מתגבר – לחיות את חייו מחוץ לבית החולים. בריאיון לסרוגים הוא מספר על החלום הקטן/גדול שלו ומתפלל שהקריאה שלו תגיע לאוזניים הנכונות.

"אני רוצה להיות קרוב לשורש"

איך זה לגור במשך 40 שנה בבית חולים? "בית חולים אלי"ן בו אני מתגורר, זהו בית חולים שיקומי לילדים. ובתוכו היה מערך דיור למונשמים, שכשמו כן היה מערך דיור במתכונת ביתית חמה ועצמאית , אגף שהיה מובדל עד כה מבית החולים, שבזמנו אני, כוותיק המונשמים במקום ובארץ ואולי בעולם כולו בכלל עם עוד כמה דיירים תכננו וייסדנו יחד עם ההנהלה שהייתה אז, שחיבקה את הרעיון ואותנו מתוך כבוד אנושי ואהבה. לצערנו, אחרונה לאחרונה עברו למתכונת של בית חולים על כל המשתמע מכך גם באגף שלנו".

במהלך ציור בבית חולים (ללא קרדיט)

בהתרגשות ובכאב מספר לי יגאל על החלום עליו הוא מפנטז מדי יום: "יש לי רצון עמוק לסיים את פרק חיי הנוכחי והאחרון במקום שיספק לי רוגע ושלווה בעיקר ואיזשהו ביטחון סיעודי ורפואי: משהו הכי קרוב לטבע. פשוט לשבת על המרפסת או בגינה ולהביט בשמיים באדמה בעצים בפרחים ולהיות קרוב לשורש החיים לקדוש ברוך הוא. בלי טלפון בלי רעש בלי המולה בלי לחץ. לבד".

"צריך התגייסות פיזית של אנשים טובים"

בהנחה שמגורים לבד לא ריאליים, האם המדינה לא אמור לתקצב מטפלים? "עובדים זרים היום דורשים משכורת גבוהה מאוד בעיקר במגזר הסיעודי. ביטוח לאומי מספק את רובו לא את כולו. ויש דברים נוספים הנוגעים בעובדים זרים כמו יחס בלתי ראוי, נטישה ללא התראה ועבודה כמה שפחות קשה".

יגאל יעקובי (ללא קרדיט)

מה בעצם צריך בשביל להגשים את החלום? "מימון נוסף, התגייסות של המקום או של כמה אנשים עם לב טוב (פיזית לא כספית), להשגחה לסיוע לתחזוקת הבית ומה שמסביב, אידיאלית שלושה עובדים זרים. רופא או אחות לביקור בית שמוכנים לבוא בהתנדבות או קופת החולים כללית קרובה באיזור".

"החיים הם פלא, אין דבר בלתי אפשרי בעולם הזה"

יגאל שמנסה בכל כוחו לפרסם את הסיפור והחלום שלו ברשתות החברתיות מוסיף: "זה פרויקט ענק ומורכב מאוד אבל לטעמי אפשרי כי אין דבר בלתי אפשרי בעולם הזה. אשמח לכל ישוב כפרי שיקבל אותי. עדיף ישוב דתי, אבל לא בהכרח".

יגאל שבמשך כל הריאיון ולמרות כל הקושי, משדר תעצומות נפש ואופטימיות מסכם בנימה אופטימית: "החיים הם פלא אמיתי! מבקש רק לחיות אותם בכבוד ומשמעות, ברוגע ובשלווה במקום שיספק לי את הטוב שבחיים בפרק האחרון של חיי! חלום פשוט!".

מכירים ישובים, קהילות אנשים שיכולים לעזור? דברו עם יגאל במספר- 0522453249 או בכתובת המייל- automatic10@walla.com