חברת הכנסת ממפלגת העבודה, נעמה לזימי, הודיעה כי בימים אלה היא עוזבת את עיר הולדתה – חיפה, ועוברת להתגורר עם משפחתה בחולון. לזימי הסבירה כי ההחלטה התקבלה בשל המרחק של ביתה מהכנסת שמקשה על הקשר עם הילדים שלה.

בפוסט שפרסמה כתבה לזימי: "את הפוסט הזה לא חשבתי שאכתוב אבל לחיים דרך משלהם – מחר אני עוברת מחיפה אהובתי. כבר כמה שבועות שכשאני מספרת על זה לאנשים התשובה מתחלקת לשניים, מי שמכירים אותי רק מהשנתיים של הכנסת אומרים לי שלא ברור איך זה לא קרה עד כה, כל היתר שמכירות אותי לפני כן, ויודעות מהי חיפה עבורי, נדהמות וישר מנחמות. כי חיפה היא חלק מהזהות שלי, לא משנה איפה אגור".

הח"כית הצעירה סיפרה: "השנתיים האלו היו באמת סוערות וקשות, מצד אחד אין כבוד וזכות גדולים יותר מלשרת ציבור, להיבחר על ידו ולפעול למען חברה טובה יותר וישראל שאנחנו רוצות ורוצים לראות כאן. וכן, עם כל הקושי – דווקא בעת הזו ודווקא הדור שלי, שצריך להיכנס אל הזירה הפוליטית ולקחת אחריות, לבנות, לרפא ולתקן".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

עימות לזימי-כהן בוועדה. ארכיון (ערוץ כנסת)

"מצד שני, כשהושבעתי לכנסת ישראל אראל ציון היה בן חצי שנה, ורונה אסתר הייתה בת 3 וחצי, ילדים קטנים עם געגועים לאמא שנעדרה ימים רצופים בפיליבסטרים שלא נגמרו ואמא שנקרעת מבפנים יום יום. עכשיו כשהגדולה שלנו עולה לכיתה א' הבנו שזה חייב להיעשות זה חייב להיות בשנה הזו.  לאן נעבור? לחולון. למה? כי ההורים והאחים של אבי, האהוב שלי, גרים שם, תהיה לנו עזרה וזה מקרב אותי אל הכנסת חצי דרך לפחות, מה שאומר שאוכל לראות את הילדים כל בוקר, להכין אותם למסגרות ולא לצאת מהבית הרבה לפני שהם מתעוררים ולחזור הרבה אחרי שהם נרדמו".

"אז הסיבה שלי למעבר היא משפחה, געגוע מתמשך שהכריע, רצון להיות יותר נוכחת ככל שניתן ולהכניס יותר שפיות לאורח החיים שלנו. אז רגע על חיפה שלי, יש משפט קבוע שאני אומרת "מגדל העמק אהבת נעורי וחיפה אהבתי הבוגרת", וזה באמת כך, אם במגדל העמק עוצבה הווייתי, בחיפה עוצבה זהותי הפוליטית ותפישת הביקורת והשינוי שלי".

על עיר הולדתה היא כתבה: "חיפה היא העיר המדהימה בישראל, יש בה הכל והיופי שלה עוצר נשימה למרות שרבים מידי הזניחו אותה בדרך. עיר שהיא מגדלור של שפיות בתוך מציאות כאוטית, "חיפה האדומה" עיצבה את זהותי הסוציאל דמוקרטית (דני מורי ורבי) , דרך הדמויות בעיר הזו נכנסתי אל עולם זכויות העובדים (רפי ועמי ) והפכתי לפמיניסטית (סיון ושני האמהות החיפאיות שלי), בחיפה גיליתי את כל התשוקות שלי לראשונה ומחדש, למכלול הזהות שלי, לעשייה למען שינוי, לאמנות, לאורבניות, לאקטיביזם ולחיים משותפים".

"בעיר הזאת הגשמתי, התאהבתי, התחתנתי והקמתי משפחה, קרו פה כל הניסים שייחלתי לעצמי ואין מילים שיתארו מהי חיפה עבורי. אבל מעל להכל- חיפה היא עיר של תקווה. ההיסטוריה והעבר המפואר שלה שזור בכל פינה בעיר, בכל מרחב, חיפה של מאבקי עובדים ושוויון, של פמיניזם חתרני, של מחאה ושלווה גם יחד, של תרבות, של ביקורת פוליטית, של חיים משותפים ורב תרבותיות, סולידריות והכלה היה לי כבוד גדול להיות חברת מועצת עיר בחיפה ולקחת את המטען והמסע שעברתי איתה אל הזירה הלאומית. את פוסט הפרידה הזה כתבתי בדמעות בבית מלא בארגזים מלאים בזכרונות. אז זה רק זמני ועוד נתראה. חיפה אהובתי".