"אלמנטלי" של פיקסאר לוקח את סוגיית הגזע וההגירה שמושלת בשיח האמריקאי בן הזמן, ומלביש עליה משל חסר מעוף, מפורש מדי – ובהרבה מקרים גם מטופש. הוא מתמקד במטרופולין שבו גרות בשכנות לא כל כך טובה דמויות מארבעה מוצאים שונים: אנשי אש, אנשי מים, אנשי אוויר, ואנשי אדמה.

זה סרט שמטיף נגד גזענות ודעות קדומות, אבל באותה נשימה משרטט המון מוסכמות והכללות מובהקות לגבי האוכלוסיות שהוא מתמקד בהן. עדיף לבאי הקולנוע לעבור אולם ולצפות ב"ספיידרמן: ברחבי ממדי העכביש".

הסרט מתמקד באמבר לומן, בת־אש שהוריה היגרו לעיר היסודות מארץ האש. אמבר והוריה גרים בשכונת אש בעיר, ומפעילים בה חנות למוצרי אש. חלום חייה של אמבר הוא לרשת את מושכות ניהול החנות מאביה המזדקן, אבל המזג החמום והתלקחויות הזעם שלה מונעים ממנה להוכיח שהיא ראויה.

(באדיבות: פורום פילם)

כשאמבר מקבלת סוף סוף הזדמנות לנהל את החנות, היא מתפרצת שוב וגורמת להצפת מים בחנות. ההצפה מושכת את תשומת לבו של מפקח מטעם העירייה, איש־מים בשם וייד, לעבירה על תקנות תחזוקה בחנות. בניסיון להגן על אביה מפני קנס, אמבר מתקרבת לוייד, ואף עוזרת לו בבירור הגורמים להצפה המסתורית.

עם הזמן השניים מתאהבים, על אף שהדעות הקדומות וחוקי הפיזיקה גורמים לאהבתם להיראות בלתי אפשרית.

במובנים רבים "אלמנטלי" מזכיר מאוד את "זוטרופוליס" מ-2016 – אבל נופל ממנו בכל מובן. גם ב"זוטרופוליס" זוג דמויות שאמורות להיות אויבות מתאחדות, ונקלעות לתסבוכת מוניציפלית בניסיון לפתור תעלומה ולהוכיח שהדעות הקדומות שרווחות בעולמן אינן נכונות.

"זוטרופוליס" איננו מההברקות של אולפני דיסני, אבל האופן שבו הדמויות שלו בנויות, העולם היצירתי שלו והאנימציה שלו הופכים אותו לסרט דיסני ראוי לשמו.

העולם "אלמנטלי", לעומת זאת, הוא לא ממלכת פנטזיה כמו שבפיקסאר ידעו להקים בימים עברו – אלא סתם עיר עמוסת גימיקים צפויים. האנימציה כה בינונית והסיפור כה שבלוני ומרושל, עד שלרגעים הסרט נדמה כחיקוי שמתאמץ ללא הצלחה לשחזר את הקסם והמקוריות שנקשרו בשמה של פיקסאר. הדמויות חד ממדיות למדי, וסיפור הקשר שלהן איננו משכנע או מעניין.