"אלמנטלי" של פיקסאר לוקח את סוגיית הגזע וההגירה שמושלת בשיח האמריקאי בן הזמן, ומלביש עליה משל חסר מעוף, מפורש מדי – ובהרבה מקרים גם מטופש. הוא מתמקד במטרופולין שבו גרות בשכנות לא כל כך טובה דמויות מארבעה מוצאים שונים: אנשי אש, אנשי מים, אנשי אוויר, ואנשי אדמה.
זה סרט שמטיף נגד גזענות ודעות קדומות, אבל באותה נשימה משרטט המון מוסכמות והכללות מובהקות לגבי האוכלוסיות שהוא מתמקד בהן. עדיף לבאי הקולנוע לעבור אולם ולצפות ב"ספיידרמן: ברחבי ממדי העכביש".
הסרט מתמקד באמבר לומן, בת־אש שהוריה היגרו לעיר היסודות מארץ האש. אמבר והוריה גרים בשכונת אש בעיר, ומפעילים בה חנות למוצרי אש. חלום חייה של אמבר הוא לרשת את מושכות ניהול החנות מאביה המזדקן, אבל המזג החמום והתלקחויות הזעם שלה מונעים ממנה להוכיח שהיא ראויה.
(באדיבות: פורום פילם)
כשאמבר מקבלת סוף סוף הזדמנות לנהל את החנות, היא מתפרצת שוב וגורמת להצפת מים בחנות. ההצפה מושכת את תשומת לבו של מפקח מטעם העירייה, איש־מים בשם וייד, לעבירה על תקנות תחזוקה בחנות. בניסיון להגן על אביה מפני קנס, אמבר מתקרבת לוייד, ואף עוזרת לו בבירור הגורמים להצפה המסתורית.
עם הזמן השניים מתאהבים, על אף שהדעות הקדומות וחוקי הפיזיקה גורמים לאהבתם להיראות בלתי אפשרית.
במובנים רבים "אלמנטלי" מזכיר מאוד את "זוטרופוליס" מ-2016 – אבל נופל ממנו בכל מובן. גם ב"זוטרופוליס" זוג דמויות שאמורות להיות אויבות מתאחדות, ונקלעות לתסבוכת מוניציפלית בניסיון לפתור תעלומה ולהוכיח שהדעות הקדומות שרווחות בעולמן אינן נכונות.
"זוטרופוליס" איננו מההברקות של אולפני דיסני, אבל האופן שבו הדמויות שלו בנויות, העולם היצירתי שלו והאנימציה שלו הופכים אותו לסרט דיסני ראוי לשמו.
העולם "אלמנטלי", לעומת זאת, הוא לא ממלכת פנטזיה כמו שבפיקסאר ידעו להקים בימים עברו – אלא סתם עיר עמוסת גימיקים צפויים. האנימציה כה בינונית והסיפור כה שבלוני ומרושל, עד שלרגעים הסרט נדמה כחיקוי שמתאמץ ללא הצלחה לשחזר את הקסם והמקוריות שנקשרו בשמה של פיקסאר. הדמויות חד ממדיות למדי, וסיפור הקשר שלהן איננו משכנע או מעניין.
אלמנטלי
ציון כללי
מדד
הצניעות
למה תכה
רעך
מי ומי
צופים
כדי להוסיף חטא על פשע, על כל אלמנט נכפים סטריאוטיפים שמרדדים עוד יותר את האפיון של הנפשות הפועלות: אנשי האש חמומי מח, אנשי המים רגשנים, שקופים ומוחצנים (ושני היסודות האחרים לא מקבלים מספיק יחס כדי שניתן יהיה לזהות מה הם אמורים להיות).
הרובד האלגורי של הסרט שטחי, אבל גם מבלבל: האם הסרט רומז למוצאים ספציפיים של מהגרים בארה"ב, ומדגיש תכונות שמאפיינות אותם בהכרח? האם המאבק של גיבורת הסרט הוא במאפיינים הבלתי נמנעים שהם מנת חלקה הגנטית? ואם אמנם לכל מוצא יש תכונות מובהקות, האם אין בזה הצדקה להכללות שהתקבעו לגביו?
(באדיבות: פורום פילם)
מה שהופך את הבחירה של יוצרי "אלמנטלי" למסורבלת עוד יותר הוא חוקי הפיזיקה. וייד ואמבר נמנעים ממגע כיוון שהם מפחדים שווייד יתאדה או שאמבר תכבה. הפתרון שהסרט מציע למכשול הזה איננו בר קיימא, ולמעשה הוא גם לא ברור.
ובכלל, בהתחשב בהשפעה של אנשי המים והאש אלה על אלה, ההגיון הפנימי של הסרט מאלץ את הצופה להסיק שהבידול בין אנשי האש לאנשי המים מוצדק. בשכונת האש הופסקה פעילותה של צנרת המים, כיוון שהיא מעמידה את אנשי האש בסכנת חיים של ממש.
אפשר להאשים את אנשי האש? מנגד, אסורה עליהם הכניסה למקומות מסוימים שעשויים להתלקח – ונראה שיש לכך סיבה מצוינת. לרגעים נראה שהסרט דווקא מצדד בסגרגציה ואפליה, מרוב שהוא מספק לה צידוקים הולמים במסגרת העולם שהוא מתאר.
(באדיבות: פורום פילם)
בתחילת שנות האלפיים פיקסאר עמדה בחזית המפגנים הטכניים והעלילות המקוריות. כל סרט שהוציאה בין השנים 2000 ו-2010 נעשה להיט על־זמני ובצדק. "מפלצות בע"מ", "מוצאים את נמו", "רטטוי", "וול-אי", ו"למעלה" כולם עתירי דמיון ומרהיבים לעין.
כיום מה שאנחנו מקבלים איננו אפילו חיקוי חיוור של הקלאסיקות דאז: "אלמנטלי" הוא שפל חסר תקדים בתולדות החברה (כפי שמעידות גם הכנסותיו בקופות), ומי שבכל זאת רוצה לראות אותו – מוטב שיחכה שיצא לדיסני פלוס.
