ארבעה שמות: עופר, אלישע, נחמן והראל. אני לא מכירה אותם אישית, אבל הם היו שם גם בשמי. פגעו בהם בגלל מה שמשותף בינינו. אם כל אחד מאיתנו היה יושב שם לאכול חומוס או לתדלק, היו חלילה פוגעים בנו. הם שליחי ציבור.

עשרות סיפורים: כבר הלילה שלחו לי סיפורים מופלאים על עופר פיירמן. מתברר שהוא היה אדם שתמיד מסדר ומנקה ומרים כל לכלוך מהרצפה כי לדבריו, "ארץ ישראל צריכה להיות נקייה". מי ינקה את דמו שלו, ושל שלושה נרצחים נוספים?

קראתי דברים נפלאים גם על הנערים אלישע אנטמן ונחמן שמואל מורדוף ועל הצעיר הראל מסעוד, הי"ד. אומרים שקוראים לאדם כזה "חלל" כי הוא מותיר חלל, ואקום, ריק – ואנחנו צריכים למלא אותו. להסתכל בפנים המאירות שלהם, ולהמשיך את מעשיהם הטובים בעולם.

עוד ארבעה שמות: מוראל מואיז בן הלנה, ערן בן נעמה, אורי בן סמדר, אלישע בן רעות. אלה הם שמות הפצועים מהפיגוע, וגם עליהם יש להתפלל כשליחי ציבור של כולנו. רפואה שלמה במהרה.

ועוד עשרות שמות אלמוניים: שמעתי ריאיון עם איש מד"א שהוקפץ אתמול לזירה. גם הצוותים הרפואיים בחדרי המיון הוקפצו. ומה עם החיילים שיצאו לשמור ולהגן ולחסל את המחבל, העובדת הסוציאלית שהעבירה את הלילה בבית של משפחה שכולה, השכנים, החברים, המורה שחשב אתמול שהוא סיים לחנך י"ב אבל מכנס הבוקר תלמידים לדבר על הפיגוע? אלה מעגלים מעגלים של חוסן וחסד ותמיכה, שעושים מאז אתמול עבודת קודש. תודה.

אז בחדשות מדברים על "חומת מגן 2". בשלב ראשון, חומת מגן הפרטית של כל אחד מאיתנו היא פשוט לזעוק, להתפלל, לחזק, להתחזק, להנציח, לנחם, להמשיך, להתקדם.

מישהי אמרה לי אתמול שאפילו לחומוס אצלנו קוראים חומוס אליהו, על שם מבשר הגאולה…

בשורות טובות.