שו"ת: לא מצליחה להתחבר לאמונה - סרוגים

שו"ת: לא מצליחה להתחבר לאמונה

בתחילת ההתחזקות למדתי יותר הלכה והשתוקקתי לאיזה אמונה חזקה וסוחפת. משהו שלא אוכל להגדיר במילים. וכעת משהגיעה השעה... לא מצליחה לנצלהולהורידה לעולם המציאות. הרב שלמה שיבר משיב

author-image
שו"ת: לא מצליחה להתחבר לאמונה
  לא מצליחה להתחבר לאמונה. (פלאש90)

שאלה

שלום לכבוד הרב,

אני מגיעה מרקע דתי. מספר שנים מתחזקת על ידי חברות, שיעורים באינטרנט, מדרשה וכו`. וישנו פער משמעותי (שכלי, השקפתי ובעיקר אמוני). בתחילת ההתחזקות למדתי יותר הלכה והשתוקקתי לאיזה אמונה חזקה וסוחפת. משהו שלא אוכל להגדיר במילים. וכעת משהגיעה השעה… לא מצליחה לנצלהולהורידה לעולם המציאות.

אתן דוגמא: בעבודה ובשעות הפנאי נושא האמוני והתורני מעסיק- כמעט ללא הרף. ובפן המעשי.. המציאות שונה. מצד אחד, מתעסקת בפן האמוני בלי סוף (תקופה ארוכה) ולא יכולה לבחור, מצד שני, לא שואפת לבן זוג וילדים אברכים לנצח, חסר רצון בלימוד הלכה וכו`. הפער בין עולם האמונה והדמיון למציאות הקטנונית לכאורה…. די גדול.

בעבר נעשה מאמץ להתחבר לרבנים על מנת להאיר את הדרך. אך לא צלחתי את המשימה.

אשמח לעצה

תשובה

שלום לך.

ראשית ברצוני לחזק אותך בדרך בה את הולכת ולא מוותרת לעצמך מלחפש את האמת שתאיר את חייך. מתוך התיאור שלך ניכר הרצון העז הבוער בך לאמונה גדולה שתאיר ותנחה את כל הפרטים של חיי היום יום. זאת שאיפה של צדיקים ואשרייך שאת נענית לחפש מענה לשאיפה זו.

בספר קהלת נאמר "ויוסיף דעת יוסיף מכאוב", כיצד יתכן שתוספת דעת, ותוספת לימוד יביאו מכאוב לאדם? על איזה מכאוב מדובר כאן? אלא הכוונה היא למצב שהאדם על ידי לימודו ודעתו, נחשף מתוכו לגודל של חיים, לרוממות של חיים וממדים רוחניות שהאירו את נפשו, ומעתה הם לא מאפשרים לו לחיות חיים קטנים ורדודים כמו שאר בני האדם, הוא שייך כבר לשאיפות חיים אחרות, לאויר פסגות של רוחניות ואצילות.

אך מאידך, דווקא מצב זה מיסב לו כאב נפשי גדול משום שהחיים הפשוטים שלו עוד לא שם. יש לו משיכה לדברים אחרים, והתעניינות בנושאים אחרים. הוא נתון בתוך כף הקלע…. יום אחד הוא שואף לעליונים ויום אחד עסוק בדברים קטנים ושפלים…ולפעמים, שעה אחת הוא מלא אידיאלים ושעה אחרת הוא מלא אינטרסים ונהנתנות.

משל למה הדבר דומה, לאדם העומד על סולם, ראשו נמצא בשלב העשירי אך רגליו נמצאות רק בשלב השלישי… מה העצה למצב זה? להוסיף דעת!!! הדעת היא מצב שבו התובנות השכליות נוגעות בנפש שלנו ומחלחלות לתוכה ומתאחדות בה.

כאשר התהליך בתחילתו, הדעת רק מקיפה את הנפש ומאירה את הקצה העליון שלה, אך עדיין לא הצליחה לחדור לתוכה ולרומם כולה, זהו המצב של הכאב והסתירה. ולכן במצב הזה אנו נדרשים להוסיף דעת עד אשר אור הנשמה יוכל להאיר את כל הנפש והחיים כולם ופרטי הפרטים של חיינו יהיו מוארים ברוממות האמונה הגדולה, ועל מצב זה נאמר: "צדיק באמונתו יחיה".

איזו התבוננות ותוספת דעת נדרשת בשביל לרומם את כללות הנפש למושגי האמונה? זהו עניין המשתנה מאדם לאדם, אך ננסה לתת כמה קווים כללים בתקווה שחלקם יהיו מתאימים גם לך.

א. אמונה קיומית.

כל הערכים והאידיאלים שאנו רוצים ללכת לאורם, לא יוכלו להיות בנו חיי אמת אם נעריך אותם רק כתוספת חשובה לחיים המעניקה לנו איזו איכות חיים. כל תוספת לחיינו חשובה ככל שתהיה היא רק חיצונית לנו ולא תוכל לפרנס את עומק השאיפות וההשתוקקות לרוממות הבאות מעצם הנפש. רק אם נעריך את מושגי האמונה כעצם החיים הרוחניים הישראלים שבנו, שבהם אנו נבדלים ומרוממים מכל האנושות, שבשבילם שווה לחיות, ולמענם אנו באנו לעולם לפעול וליצור 120 שנה, הם ורק הם יוכלו לתת לנו מענה אמיתי לשאיפותינו, ולהם תהיה היכולת להתממש בתוך כל פרטי החיים היומיומיים.

על כגון זה אנו אומרים בתפילה – 'כי הם חיינו ואורך ימינו', 'וצדיק באמונתו יחיה'. לדוגמה, אם נתייחס ליום השבת כיום מנוחה או יום משפחתי וכדומה, לא נוכל כלל להיפגש עם רוממות הקדושה של השבת ועם כל עומקיה הרוחניים, ונשאר בנמיכות והרדידות האנושית שלנו. אך אם נתייחס אליה כפי האמת התורנית, שהשבת מפגישה אותנו בכל שבוע עם שורשי הנשמות שלנו(הנשמה היתירה) ואנו מתמלאים מהם במנות חיים אידיאליים, אלוקיים, לכל מפעלי היצירה של השבוע הבא עלינו לטובה, נוכל בכך להיפתח אל קדושת השבת ולחוש אותה.

לא זו בלבד, אלא שכל ערך חיצוני שאנו רוצים להוסיף לחיינו לא יוכל לעמוד במבחן ההתמודדות מול שטף הדמיונות והיצרים המנסים לטשטש כל ערך של רוחניות וגדולה שבמציאות. שכן, אם הפיתוי החיצוני יציע לנו מחיר של איכות חיים שתראה לנו באותו רגע, גבוהה מזו של הערכים שאימצנו לעצמינו לא נוכל לעמוד מולו. אבל, ערכים שיוכרו לנו, והתוודאו לנו כעצם החיים, ואידיאלים שנחוש שהם מטרת חיינו עלי אדמות, אין שום פיתוי שיכול לערער את יציבותם.

זאת עומק המלחמה בין הטוב לרע, האם האידאלים והרוחניות הם עיקר המציאות או חלילה רק דמיונות שווא על המציאות.

ב.אמונה כוללת.

אמונה שלמה ואמתית, היא כזאת שכוללת בתוכה את כל הפרטים של המציאות בלא להשאיר כלום בחוץ, אין פינה בחיים שלא מוארת באור האמונה. האמת היא שכל מצוותיה של התורה על כל פרטיהם ופרטי פרטיהם הרבים, הם כלים שדרכם ורק דרכם אנו יכולים להיפגש עם אור האמונה ולחיות אותה בעולם הזה. ועל כך אמר דוד המלך בספר תהילים (קי"ט) 'וכל מצוותיך אמונה'. בעולם הזה הדרך להיפגש עם הכללים עובר רק דרך הפרטים!

אי אפשר לקרוא שום רעיון שכתוב על דף, אם לא דרך המילים ואותיות המובילות אליו! אי אפשר לשמוע מנגינה טובה אם לא דרך כל התווים המאוחדים יחד להרמוניה אחת! אי אפשר לדעת מה זה לימוד תורה אם לא למדת כמה סוגיות לעומקן! אי אפשר לדעת מה זאת קדושה אם לא הבדלת את עצמך מכל הכבלים של ההיפך ממנה! אי אפשר לדעת מה זאת אהבה אם לא התמסרת בקביעות בנתינה והקרבה בעבורה! אך לא זו בלבד, אלא גם בזמן שאנו לומדים בבית המדרש את מושגי האמונה הכללים ואת כל הערכים הגדולים, מוטל עלינו לצייר בשכלנו ובדמיוננו כיצד מושגים אלו יתממשו בתוך החיים היומיומיים, וכיצד יהיה היישום שלהם מחוץ לבית המדרש. ככל שהציורים שלנו יהיו יותר מפורטים ויותר צבעוניים, כך המושגים שאנו לומדים יוכלו להאיר את חיינו וללוות אותנו תמיד, ולא להישאר ערטילאיים ומנותקים מהמציאות.

הכנסת ספר תורה 032

הרב שלמה שיבר

ג. אמונה במבחן.

חיי האמונה מופיעים בעולם הזה תמיד דרך מבחנים והתמודדויות, וזו המצב הראוי לכתחילה כדי שנוכל לנצח את האתגרים ובכך לחזק את אמונתנו. על פי רוב המבחנים באים אלינו במצבים שלא היינו מוכנים אליהם ואנו מופתעים מהם, ולעיתים משום כך אנו גם מועדים ונופלים.

כל מפגש עם העולם מחוץ לבית המדרש מזמן התמודדויות לא פשוטות לעולם האמונה ולערכיה, שאם נעבור אותם נצא חסונים וחזקים באמונתנו. אחת העצות להקל את ההתמודדות עם העולם החיצוני ופיתוייו, היא להיות כל הזמן במודעות שאנחנו בהתמודדות ובמבחנים ולא להירדם בשמירה. ככל שנהיה יותר במודעות על האתגרים העומדים בפני האמונה והחוסן הנדרש ממנה, כך יקטן גורם ההפתעה ויקל עלינו לנצח כל דבר. גם במלחמות בין מעצמות בעולם, עיקר הניצחון במערכה אינו תלוי בחוזק החיילים או בכמות הנשק העומד לרשותם, אלא האם הם הצליחו להשתמש בגורם ההפתעה מבלי שהאוייב ממול היה מוכן לכך, ובכך להביסו בחולשתו.

ד. חיי אמונה.

כפי שכתבת בשאלתך, הדרך הטובה ביותר להיפגש עם אמונה בתוך חיי המעשה זה לשמש תלמידי חכמים גדולים בתורה ובאמונה שפרטי החיים שלהם מוארים בגודל של אמונתם הכבירה. חז"ל אמרו שמעלה זו גדולה אף יותר מלימוד תורה מפיהם "גדולה שימושה יותר מלימודה" (ברכות דף ז). והטעם לזה, שבלימוד תורה אנו נפגשים עם נושא אחד או שניים שאנו מבררים אותו לעומקו, אך בשימוש תלמידי חכמים אנו נפגשים עם כל התורה והאמונה העצורה בליבם, שמתגלה דרך כל מעשה קטן שלהם שמואר באור של גדלות.

אמנם, גם שימוש תלמידי חכמים דורש לימוד גדול, כדי שנדע מה ללמוד מהם, ולהעריך נכון את מה שאנו פוגשים, שלא נהיה כמי שרואים יהלומים וחושבים שאלו סתם אבנים… לכן, כדאי מאד ללמוד ולהעמיק בלימוד מושגי האמונה ועבודת ה', ובמקביל לשמש תלמדי חכמים על אותם הנושאים הנלמדים, ומשילוב שניהם יחד אמונתנו תהפוך להיות דרך חיים.

בברכת 'דרך אמונה בחרתי' (תהילים קי"ט(. "בשם ה' נעשה ונצליח!"

==

הרב שלמה שיבר הוא ר"מ בישיבת רמות בירושלים ומרבני 'דרך אמונה'.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
יישר כח לכבוד הרב שליט"א! תשובה מעולה ומרתקת
יהודי | 25-06-2014 15:31
2
Cosmos
Ariel | 25-06-2014 18:03
https://www.youtube.com/watch?v=hHBM1-TylJg