רוני שפק (19) ואביגיל גריינר (20) רצו לנצל את השנה השנייה של השירות הלאומי שלהן בשביל שירות משמעותי, ולתת את כל כולן. במהלך המיונים לשירות לאומי בתפוצות הציעו להן לנסוע לרומניה, לעשות שליחות בבית יתומים בקהילה שברחה מהמלחמה באוקראינה והעתיקה את מקומה לבוקרשט.

שתיהן ידעו מיד שזה המקום בו הן צריכות להיות. אביגיל: "לא ראיתי את עצמי עושה שליחות בשום מקום אחר". רוני: "כששמעתי על תקן עם יתומים שנאלצו לברוח מהבית שלהם ידעתי שאני רוצה להיות חלק מהסיפור שלהם ולעזור להם".

הן לא הכירו אחת את השנייה לפני, ונפגשו לראשונה במיונים לשירות כשבועיים לפני הטיסה. את הפגישה השנייה שלהן הן כבר עשו בנמל התעופה בן גוריון בדרך לרומניה.

מה השארתן מאחור?

אביגיל: "אנחנו בשלב בחיים שאפשר לצאת לשליחות די בקלות כי לא השארנו מאחור הרבה דברים, בעיקר חברים ומשפחה".

רוני: "משפחה, חברים והרבה זיכרונות"

אביגיל גריינר

איך נראית השגרה שלכן בשליחות?

אביגיל: "בגלל שאנחנו נמצאות בקהילה של פליטים מאוקראינה, השנה שלנו מתחלקת לתקופה שגרנו בבית מלון ואחרי שעברנו לגור בדירות בבוקרשט.

בדרך כלל היום שלנו בבית המלון התחיל בבית הספר עם תפילה, ושיעורים פרטיים בעברית ואחרי בית הספר בפעילויות חברתיות לילדים בגילאים שונים. בין לבין היינו יושבות בלובי או בחדרים והילדים היו מגיעים אלינו. עברנו לדירות בבוקרשט השבוע אז עוד אין לנו ממש שגרה".

מה גודל הקהילה?

רוני: "מדובר בקהילה גדולה של מעל 600 משפחות וכ-150 ילדים בבית היתומים".

עם מי תחגגו את חג הפסח?

אביגיל: "את פסח נחגוג עם כל הקהילה בבתים החדשים שלנו בבוקרשט. כל חברי הקהילה, בתי היתומים ואורחים עושים ליל סדר ענקי ביחד".

רוני: "נצבור בו הרבה חוויות וסיפורים לספר לכל אנשים, חוויה כזאתי בארץ לא תהיה לנו".

רוני שפק

איזה הכנות לחג אתן עושות במסגרת השליחות?

אביגיל: "המעבר לבוקרשט יצא ממש על התקופה שלפני פסח אז כרגע אנחנו בעיקר עוזרות לארגן את המקום שירגיש כמו בית".

רוני: "אנחנו מתכננות את לוז הפעילויות שלא יהיה משעמם, שלילדים יהיה מה לעשות ושיהיה החג הכי טוב שאפשר".

חג הפסח הוא חג החירות, שמספר על המסע של עם ישראל לארץ ישראל. איך זה מרגיש לחגוג אותו בגולה?

אביגיל: "הקהילה בדיוק עברה לבתים אמיתיים אחרי יותר משנה של מגורים במלון, אז ממש יש הרגשה של יציאת מצרים משלנו. כן מרגיש קצת מוזר לחגוג את פסח לא בישראל אבל כשזוכרים למה הגענו לפה וכמה זה חשוב אז הכל יותר קל".

רוני: "במקום הזה שחוץ ממני כל הקהילה בעצם נמצאת מחוץ לבית שלהם זה מרגיש כל כך נכון, המקום שהכי נכון לחגוג בוא ולהיות חלק ממשפחה אחת גדולה. בסופו של דבר כולנו רק רוצים להגיע לארץ ולבית שלנו ולמדינה שהיא שלנו".

דברים שיש רק שם ואין בארץ?

אביגיל: "רומניה ידועה בעיקר בקניונים ענקיים עם חנויות שאין בארץ ומחירים ממש זולים, וגם המון טבע ונופים ירוקים".

האוכל המקומי הכי טעים?

רוני: "אין ממש חיבור לאוכל המקומי אבל יש פה צ'ולנט ממש טעים, שאליו כולם מחכים בימי חמישי".

אביגיל: "כן טעמנו בורשט ירוק וזה היה דווקא טעים".

למה אתן הכי מתגעגעות בארץ?

רוני: "לארץ! ללכת ברחוב ולראות יהודים ואת האווירה שיש רק בישראל, למשפחה שפתאום לא רואים ולחברים שכבר לא נפגשים איתם כל יום".

אביגיל: "לאוכל ישראלי".

מה תיקחו אתכן לחיים השגרתיים כשתחזרו הביתה?

אביגיל: "להעריך את מה שיש לי".

רוני: "את המשפט שהרב אמר לי בתחילת שנה: 'לא צריך לדעת את השפה כי ללב יש את השפה שלו שמחברת בין כולם'. משפט שמלווה אותי פה כל יום, שלמרות שאין את אותה השפה, החיבור עם הילדים כל כך גדול שבאמת הלב זה מה שמחבר".