המראות של ההפגנה האלימה בתל אביב מיום רביעי האחרון צריכות להטריד את כולם, גם מקרב תומכי הרפורמה המשפטית וגם של מתנגדיה.

המחאות נגד הממשלה כבר מתקיימות שבועות ארוכים, אבל שככל שעובר הזמן הטון מחריף, הביקורת הופכת לארס רעיל, וצעדי המתנגדים הולכים ומסלימים, עד כדי איבוד שליטה.

צריך להגיד את זה במפורש: החלק המרכזי של הנהגת המאבק איבד כל קשר למציאות, ומתבטא בצורה אנטי-דמוקרטית, מסיתה ומתריסה, והם מוכיחים שהאמצעי זה ביטול הרפורמה, אבל המטרה נשארה מחיקת שלטון מחנה הימין.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

פיזור ההפגנה במחלף השלום (דוברות המשטרה)

כבר הוכח הקשר של ארגוני המאבק הנוכחי, לכל המחאות בעשור האחרון נגד נתניהו. הסיבה מתחלפת, הנסיבות קצת משתנות אבל החץ מכוון תמיד לכיוון אחד: הפלת נתניהו.

חייבים לעשות הבדלה ברורה בין הטענות המוצדקות של מרבית המוחים ולהתייחס לכך במלוא הרצינות לבין סוכני הכאוס בשמאל שמבקשים למנוע את בחירת העם, ומימוש המדיניות של מנהיגיו.

זה ההבדל בקרב חברי האופוזיציה כמו לפיד ומיכאלי שאותן ההפגנות משרתות פוליטית, לבין חברי המחנה הממלכתי.

הפוטנציאל של גנץ

כבר תקופה ממושכת שיש דינמיקה מוזרה אבל מעניינת בין הליכוד והמחנה הממלכתי, שום דבר רשמי לא קרה אבל כבר ברור שבין השורות ומאחורי הקלעים, הישועה יכולה להגיע בדיוק משם.

רק הם יכולים להוות גשר שיאפשר את הרגעת הרוחות ומציאת דרך המלך. המכתב המשותף של ארבעת הח"כים של הליכוד והמחנה הממלכתי – אדלשטיין, דנון, טרופר ואייזנקוט – היה הסנונית הראשונה ויש לקוות שמשם זה רק ימשיך.

כאשר ברקע נשיא המדינה יצחק הרצוג לא נח לרגע ועושה כל אשר ביכולתו למצוא מוצא למשבר הפוליטי-משפטי, גם בשתי המפלגות צריכים לעשות את כל הצעדים הנחוצים למציאת הפתרון.

נתניהו וגנץ, ארכיון. צילום: דוברות ראש הממשלה

אמנם קשה להאשים את הרתיעה של גנץ מכל קשר פוליטי עם נתניהו, הצלקות עדיין טריות מכישלון ממשלת הרוטציה בין שניהם, אבל כמו שיו"ר המחנה הממלכתי אמר בעצמו השבוע: "אני לא דואג לבייס שלי, אלא למה שטוב למדינה".

זה רק יועיל  אם ראשי הקואליציה יאמצו את הביקורת הנכונה שעולה מתוך המחאה, ויקבלו את הצורך להרגיע את החששות, גם אם לא תושג כל הרפורמה המקורית במלואה.

חסימת כביש 1 (צילום: אחים לנשק)

כן, בשבועות האחרונים חלק ממחנה השמאל איבד רסן, ומוביל בעיניים פקוחות את המדינה למשבר חמור עוד יותר.

מחנה הימין יכול לאמץ את החלק השפוי, ואיתו ליצור תכנית טובה ומאוזנת.