שימו לב: הסרט נפתח בסצנה לא פשוטה שכלולים בה גם תכנים מיניים מפורשים. גם רגע השפל שמתואר בה נועד לאפיין את דמותו האומללה אחוזת הבולמוס, אבל יתכן שהיא הופכת את הסרט ללא מתאים לצופים מסוימים.

בהקרנת הבכורה של "הלוויתן" בפסטיבל ונציה הקהל עמד על רגליו בתשואות במשך שש דקות תמימות. ברור היה שהן מופנות בעיקר לברנדן פרייזר, השחקן הראשי, שחוזר בסרט הזה למסך לאחר שנעדר ממנו במשך תקופה ארוכה.

בשיא הקריירה שלו גילם פרייזר את הכוכב החתיך באוסף מכובד של סרטים, ואת הקאמבק שלו הוא עושה בתפקיד גבר בודד שסובל מהשמנת יתר חולנית. ניכר היה שהתגובה לשובו, ועוד בתפקיד שרחוק מאוד מהטיפוסים שנהג לגלם, ריגשה אותו מאוד;

ואם התגובה שלה זכה בפסטיבל ונציה לא הספיקה, "הלוויתן" כבר הספיק לקטוף כמה פרסים ופרייזר עצמו מועמד לאוסקר על הופעתו. משמח לראות שפרייזר זוכה – בצדק – לחיבוק מהקהל ומהמבקרים, וניתן בהחלט לזקוף את ההצלחה של הסרט בעיקר לזכותו.

עלילת הסרט – הלוויתן

הסרט שביים דארן ארונופסקי מבוסס על מחזה מאת סמואל ד' האנטר, שגם עיבד את התסריט למסך. הוא סובב סביב צ'רלי, מרצה בקורס מקוון לכתיבה, שסובל מהשמנת יתר שמקשה עליו לעמוד בכוחות עצמו ואף מאיימת על חייו.

צ'רלי הבודד מבקש לחדש את הקשר עם בתו המתבגרת, שאותה ואת אמהּ נטש כשעוד היתה ילדה, לטובת חיים משותפים עם סטודנט שבו התאהב. בתו, אלי (סיידי סינק), נוהגת בו בנבזות – אך הוא ממשיך לעודד אותה להיפגש אתו.

הסרט מתרחש כולו בדירתו של צ'רלי, שמתקשה לזוז, ונעזר לשם כך בתמיכה של חברתו והאחות שמטפלת בו – ליז (הונג צ'או). אל הדרמה מצטרף מיסיונר צעיר בשם תומס (טיי סימפקינס), שמגיח מדי פעם מתוך רצון להציל את נפשו של צ'רלי, ששקוע בבולמוס אכילה הרסני מאז שאהובו מת.

(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)

פרייזר נותן הופעה קשה לצפייה, אבל גדולה מהחיים

הסיפור שבמוקד "הלוויתן" אינטימי וקטן לכאורה, אבל הסרט מתאים את עצמו למידותיה של הדמות הראשית, ומשתמש בכל האמצעים שעומדים לרשותו כדי להגביר את הווליום של הדרמה שבמרכזו.

בולטים במיוחד התקפי האכילה האימתניים של צ'רלי שמתוארים כמערבולת אפוקליפטית שסוֹפה ידוע מראש, ואליהם מצטרפים רגעי השיא הדרמטיים שגובלים בצעקנות. למען האמת, האינטנסיביות שבה הסרט נוהג בכל הנוגע לאכילה אפקטיבית ביותר: היא מעוררת תחושת קבס פיזית ממש, כך שזנחתי בשלב מוקדם למדי את הפופקורן שלי.

גם הרגעים הדרמטיים של פרייזר, על אף האינטנסיביות שלהם, שומרים על אמינות ותופסים בקישקעס. התוצאה היא דמות שעולה על גדותיה, שמתקשה בוויסות רגשותיה ויצריה, ושחוטאת בהפרזה מסוכנת. פרייזר נותן הופעה קשה לעתים לצפייה, אבל גדולה מהחיים.

זו ההזדמנות גם להזהיר ולכתוב שהסרט נפתח בסצנה לא פשוטה שכלולים בה גם תכנים מיניים מפורשים. גם רגע השפל שמתואר בה נועד לאפיין את דמותו האומללה אחוזת הבולמוס, אבל יתכן שהיא הופכת את הסרט ללא מתאים לצופים מסוימים.