התרבות הדיגיטלית סביבנו ממשיכה להתפתח בקצב מהיר שדורש מאיתנו להישאר ערניים לכל עדכון על מנת להישאר בעניינים. לא מזמן נכנס לחיינו חידוש מרענן בווטסאפ, האופציה לערוך סקרים בקבוצות.
מאחורי הפיצ'ר הזה היו כוונות טובות אני מניח, לדאוג שהשימוש באפליקציה יהיה הרבה יותר נוח ופחות מסורבל, וכמובן שגם אני, יחד עם רבים למדתי מהר מאוד להשתמש בו ביעילות במגוון קבוצות בהן אני חבר. אבל אז שמעתי על המחיר שילדינו משלמים עליו.
אני כמובן לא אחדש לכם שפגיעות בווטסאפ אצל ילדים ובני נוער מתרחשות מדי יום. התופעה הנרחבת הנקראת "בריונות רשת" מתרחשת סביבנו הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. בשנה שעברה התרחשו ברשת מעל 11 אלף פגיעות בילדים. רק לשם השוואה, זוהי גם כמות הפגיעות בתאונות הדרכים באותה שנה.
דוגמה לסקר ווטסאפ שכולו בריונות רשת
מאחורי המקלדת הרבה יותר קשה לחשוב על ההשלכות של מה שאנחנו כותבים, לא מתוך רוע חלילה, פשוט כי אנחנו עומדים מול מסך, ולא מול פרצופים. כאשר אנחנו מנהלים שיח חברתי כל הערה לא במקום יכולה לקבל תגובה מהשטח שמכוונת אותנו להבין שעלינו להתנצל, אם זה דרך שתיקה או מבט תמוה, ומאפשרת לפרש את הסיטואציה, וכך מסגלים לעצמנו אינטראקציה חברתית בריאה ומודעת לסביבה.
כשאנחנו מתבגרים אנחנו לומדים לכוון את טון השיח, להשתמש במילים מתאימות, ואף לחייך או לעקם פרצוף כשצריך, ככה גדלנו, לעולם של שיח. אבל הילדים שלנו נמצאים כבר במקום אחר. הם נולדו לתוך מציאות בה שיח מתבצע בשני ממדים, המציאותי והדיגיטלי.
בממד הדיגיטלי הם נוכחים לכל דבר ועניין, צוחקים, משתפים, מצלמים ומקליטים והתגובה מהסביבה היא דיגיטלית בהתאם: אימוג'י צוחק, או מדבקה מסוגננת. האינטראקציה החברתית-דיגיטלית שלהם מתפתחת גם היא. אך כשהאצבע קלה על המקלדת, צצות תופעות שיימינג רבות בהן ילדים מקללים ומעליבים זה את זה. לכן קבוצות הווטסאפ הן כר פורה לתופעה הזו. יותר מסביר להניח שהשיח בין חברי הקבוצה היה זהיר יותר אם הדיון היה מתקיים פנים אל פנים ולא דרך המסך.
וכך לצערי, בעוד בעולם המבוגרים פיצ'ר הסקרים הוא בשורה חיובית, בעולם הילדים והנוער הוא רק מעצים את התופעה השלילית. אם פעם בשביל להוביל חרם על חבר או חברה לכיתה היו צריכים לשתף קבוצה גדולה של ילדים ולשכנע אותם להצטרף כנגדו, היום בלחיצת כפתור ניתן לשגר סקר בקבוצה הכיתתית כדי לדאוג לכך. או לחלופין לנסח משפט פוגעני כלפי אחד או אחת מחברי הכיתה, לצרף אליו מגוון אופציות מעליבות ופוגעות, ולצחוק מאחורי גבו, בעוד הם נושאים את הפגיעה לבדם.
נושא שקשה לדבר עליו הוא גם התוצאות של מעשי בריונית, שמביאים ילדים ונערים לבצע מעשה אובדני בגלל שאין להם את היכולת לספוג, להכיל או להתמודד עם סיטואציה כזו (כמובן שילדים חשוב שלא לקשור בריונות באובדנות כיוון שהם מתרגלים לחשוב שזה מה שמצוםה כשק'ה לך חברתית).
צילומי מסך מקבוצות ווטסאפ רבות של ילדים בגילאי בית ספר ונערים שהגיעו אלינו חשפו בפנינו תמונה איומה. התחתית של התחתית מתרחשת שם. העלבות, פגיעות אישיות, ירידות על מבנה גופם, קריאה לחרמות, ועוד שלל חוויות שילדים לא יכולים להתמודד איתם.
אז מה בכל זאת אפשר לעשות?
הכנה: הדבר החשוב ביותר הוא שילדכם יידע כיצד מצופה ממנו לנהוג עוד לפני שהוא נפגש עם הסיטואציה הזו. לילדים אין את הכלים והידע כיצד להתמודד עם בריונות ברשת. לכן, על ההורים והמחנכים להיות המתווכים של הנושא, בכיתה ובבית, ולהסביר להם כיצד לנהוג עם הכוח העצום הזה שניתן להם ביד, איך לגלות אחריות חברתית, ועל החשיבות של לדווח להורים או למחנכים במידה והם נתקלים באירוע כזה, לא משנה מאיזה צד של המתרס.
תיווך: בעולם הרשת אין מבוגר אחראי כך שהילדים מתנהלים ומשוטטים בו לבדם. ילדים ונוער שביצעו פעולות פוגעניות חשבו בוודאי שזה בסך הכול משהו מצחיק. חסר להם התיווך שיסביר את המציאות האמתית, את חומרת הדבר, שמעברו של המסך יש אדם אמיתי.
שיתוף אישי: בין אם הוא בצד הפוגע או בצד הנפגע, הידיעה שהילד שלכם או התלמיד שלכם יכול למצוא בכם גורם לשתף אותו בטעויות או בפגיעה שחווה, והיכולת לקיים שיח משפחתי או חינוכי הוא דבר קריטי וחשוב מאין כמוהו. זה מתחיל בכך שהמבוגר, ההורה או המחנך, ישמש דוגמא אישית, ישתף ויספר על חולשותיו וטעויותיו, או על פגיעות שעבר בעצמו, ובכך גם הצעירים יחושו בנוח לשתף בטעויותיהם או בפגיעות שלהם.
סמארטפון יכול להיות כלי נשק של ממש. אסור שאת המכשיר הראשון שהילד שלכם יקבל הוא יקבל רק כי הוא הגיע לגיל מסוים או כי קיבל במבחן בחשבון ציון גבוה. במידה והחלטתם שהגיע הזמן לרכוש לו מכשיר, הדבר צריך להיעשות רק אם יושבים יחד לקבוע כללים והסכם של ממש על אופן השימוש, כולל ביקור משותף באפליקציות השונות שבהן משתמש הילד. קביעת נורמות וגבולות גזרה, וכן, אפילו ביקורת רנדומלית של ההורה במכשיר – זו לא חדירה לפרטיות אלא שמירה על החיים שלהם ושל חבריהם.
והנתון הבא צריך להדאיג את כולנו ולשנות הרגלים- בסקר שערכנו לאחרונה גילינו שלמעלה מ-70% מההורים לא מקדישים אפילו דקה אחת מהזמן שלהם כדי להיות עם הילדים במדיות בהן הם משתמשים. יותר מדי הורים לא יודעים או רואים מה הם עושים שם, ולאיזה תוכן הם נחשפים. עם מי הם יוצרים קשרים, איך קוראים לקבוצות שלהם ואחרי מי הם עוקבים ברשתות.
אז הנה המלצה להורים שאפשר ליישם החל מהיום: שבו יחד עם הילדים שלכם לזמן מסך משותף, גלו עניין במה שהם עושים שם וצרו על כך שיח – זוהי הדרך הטובה ביותר ליצירת שימוש מאוזן, ובריא, וקרקע פוריה לשיתוף בקשיים ואתגרים. חפשו כלים להתמודדות עם סיטואציות כאלה, והכינו את עצמכם מבעוד מועד לסוגיות בהן תתקלו בוודאי.
==
סער חלק הוא מנהל התוכן בארגון "לוקחים אחריות"
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
