שו"ת: כשד"ר ג'קיל ומיסטר הייד יוצאים לבן הזמנים - סרוגים

שו"ת: כשד"ר ג'קיל ומיסטר הייד יוצאים לבן הזמנים

כולם יודעים שכשאני חוזר הביתה לחופשה אז כדאי לקפוץ לסניף בשביל לשמוע את הפעילויות שלי, רק שבכל בין הזמנים אני נכנס לעימות חזיתי עם ההורים שלי בנוגע לרמה הדתית שלי. אני מרגיש שהוויכוחים הקולניים האלו מוציאים ממני את כל הדברים הרעים שבי והופכים אותי לבן אדם עצבני עם פתיל קצר ורמת כיבוד הורים שמגרדת את האפס מהצד הלא נכון

שו"ת: כשד"ר ג'קיל ומיסטר הייד יוצאים לבן הזמנים
  אילוסטרציה שאטרסטוק

שאלה

אני בחור בשיעור ב' באחת מישיבות ה'עילית' ונחשב לבורג מרכזי בסניף שלנו.

 כולם יודעים שכשאני חוזר הביתה לחופשה אז כדאי לקפוץ לסניף בשביל לשמוע את הפעילויות שלי, רק שבכל בין הזמנים אני נכנס לעימות חזיתי עם ההורים שלי בנוגע לרמה הדתית שלי:

הם היו מעדיפים שאני אעזוב כבר את הישיבה ואתרכז בתואר ואני מעדיף להמשיך וללמוד. בסופו של דבר אני מרגיש שהוויכוחים הקולניים האלו מוציאים ממני את כל הדברים הרעים שבי והופכים אותי לבן אדם עצבני עם פתיל קצר ורמת כיבוד הורים שמגרדת את האפס מהצד הלא נכון.

תמיד אחרי הריבים האלו אני מרגיש מרוקן, צבוע ולא כשיר וראוי בעליל לעמוד מול החבר'ה ולהעביר להם שיחות מחזקות.

את הפעילות האחרונה שבת שהייתי אמור להעביר ביטלתי לגמרי. מה שהוביל ליותר תסכול ורוגז מצידי שבסופו של דבר שוב יצא על ההורים שלי.

אשמח להכוונה

תשובה

התסכול שלך מובן לגמרי. כולנו בסתר ליבנו באמת רוצים להאמין שבסופו של דבר אנחנו מלאכים או במקרה הגרוע ביותר: צדיקים/תותחים/כלים שעלינו עומד העולם ואז מגיעה לנו משום מקום איזו מריבה מטופשת ומיותרת לגמרי וחושפת שאם רק ילחצו לנו על הכפתור האדום, אז לפני שנספיק בכלל להגיד: 'אנחנו לא פוטין' כבר נשגר את נשק יום הדין לעבר האנשים היקרים לנו מכל והגילוי הזה מבאס אותנו בכל פעם מחדש.

חשבת שכל הסניף עומד עליך עד שההורים שלך הביאו לך את הסעיף וגילית שמתחת לאידיאליסט הגדול מסתתר בן אדם שמשועבד לחולשות קטנות.

אז בוא נעשה קצת סדר: חופשת פסח היא זמן מסוגל למלחמות עולם פנימיות:

כולם חוזרים הביתה מהלימודים/ישיבה/עבודה ואז מתחילים הפיצוצים:

במשך השנה התרגלנו לספייס ופתאום אנחנו צריכים לחלוק את המרחב שלנו עם גורמים אחרים.

אז קבל צפירת הרגעה: התופעה ידועה לא רק אצלך וככל שנתכונן לקראתה כך נוכל לצלוח אותה בצורה טובה יותר.

דבר שני: אנחנו כל הזמן שוכחים אבל האויב הגדול ביותר של הטוב הוא הטוב ביותר. בטח לטיפוסים שאפתניים כמוך שרוצים לתקן את העולם בקשית:

אחרי שאתה מתאהב בדימוי העצמי של ה'בייניש האידאליסט שמהפנט והופך את הסניף עם השיחות המפוצצות שלו' ,הכול מתרסק לך בגלל המריבות עם ההורים ואז מערבולת האכזבה שואבת אותך ואתה אומר לעצמך שלפחות אתה לא צבוע כי איך תעיף את החניכים עם ככה אתה מתנהג אז בשביל מה בכלל להשקיע ובוא נוותר על הכול.

אבל האמת היא שכאן בדיוק מתחיל המשחק האמיתי וכאן גם נבחן הכוח רצון שלך:

אם הוא מגיע מהמקום האמיתי והנכון, אתה כבר תדע שגם אם נפלת בקרב אחד, אתה לא הולך לוותר על כל המלחמה ואין קשר בין מעידה עם ההורים לכך שמצד האמת אתה באמת רוצה ושואף להגיע כמה שיותר גבוה ואדרבא:

אחרי שיחה מפוצצת ותחושת סיפוק משכרת, בוודאי שתרגיש יותר בושה שהתפרצת ככה על ההורים בצורה כזו עד שבפעם הבאה תשתדל לרסן את עצמך יותר ולו מהסיבה הפשוטה:

החוסר נעימות הזו בין אוויר הפסגות שמחכה לך אחרי השיחות לבין צריבת תהומות המעמקים יגרום לך להלביש במעשים ולממש את הרצון הפנימי והחזק שלך להתעלות ולהעלות אחרים ביחד איתך.

לסיכום: גם אם אפקט הד"ר ג'קיל ומיסטר הייד גורם לך להתבלבל לגבי מי אתה באמת, תזכור שמה שחשוב זה המקום ממנו מגיע הרצון שלך לעשות טוב. המלחמה התמידית שלנו מורכבת מפסגות ומעמקים והחכמה היא לקחת את הרצון ולפתוח מעגל שיעצים את הדברים הטובים שבנו ומתוך כך נשתפר גם באלו שפחות.

 "הרצון הוא מקור החיים…הרצון הבא מכחה של התשובה הוא הרצון העמוק של עומק החיים, לא הרצון השטחי שהוא תופס רק את הצדדים הרפים והחיצונים של החיים, כי אם אותו הרצון שהוא הגרעין היותר פנימי ליסוד החיים, והרי היא העצמיות הגמורה של הנשמה…" (הרב קוק באורות התשובה ט,א).

==

אבינועם הירש הוא סמנכ"ל חברים מקשיבים. התשובה התפרסמה ב'עולם קטן'/

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו