ערב שבת קודש, והעין צדה את הכותרת דלקמן: "משפחה ממזרח ירושלים השתוללה בבית החולים". והרי ברור לגמרי שבערבים עסקינן, ואם כך, מדוע לא כותבים "ערבים"? 

השימוש במונחים מכובסים וניטרליים מוכר והיה לזרא, בעיקר כאשר מדובר בפורעים הערבים. להווי ידוע שאחוז הערבים המעורבים בתאונות דרכים בארצנו גבוה בהרבה ממספרם היחסי באוכלוסייה. כך גם בפשיעה המכה באזרחים שלווים ותמימים בכל רחבי ארצנו. בנגב, בגליל, בערים המעורבות ולמעשה כמעט בכל מקום תמצאו ערבים פורעי חוק העושים פשע והפרת חוק לדרך חיים ואגב כך גורמים לתחושת חוסר ביטחון והעדר משילות לשאר האזרחים. 

ההתפרעויות בבתי החולים ותקיפות אלימות נגד צוותי רפואה הם כמעט תמיד מידי ערבים. שריפות הענק המתחוללות מדי קיץ נגרמות על פי רוב על ידי ערבים הגורמים נזקים של מיליונים רבים באמצעות פחית נפט וכמה סמרטוטים, הכול ממניע לאומני.

גניבת המכוניות היא תעשיה ענפה בה עוסקים הערבים במקצועיות לעילא ולעילא. הרכבים נגנבים גם באופן מזדמן וגם על פי הזמנה של חלקים על ידי מוסכים של אחיהם הערבים, בדרך כלל ביהודה ושומרון כאשר הנזקים הנגרמים לכלכלה הישראלית הם מאות מיליוני שקלים. כך גם הפריצות לבתים וגניבת רכוש – גם אלה פשעים להם אחראים על פי רוב הערבים.

גניבת ציוד חקלאי, גניבת תוצרת חקלאית, גניבת עדרים שלמים – כל אלה נעשים על ידי ערבים הגזלנים בסתר ובגלוי, בימים ובלילות. העבריינים הערבים פועלים גם בתכסיסים ועורמה וגם במעשי שוד אלימים כאשר הם חומסים רכוש לא להם וגורמים נזקים איומים לחקלאים קשי היום (וקשי הלילה…בשל הכורח לשמור בלילות מפני השודדים הערבים), הרואים בעיניים כלות כיצד עמלם יורד לטמיון ועמו פרנסתם.

גביית דמי חסות (פרוטקשן) גם היא נחלת הערבים. בנגב ובגליל, בתחומי המסעדנות, התעשייה, החקלאות, הקבלנות, ההובלה היבשתית, עבודות עפר ומה לא – בכל אלה מורגשת נחת זרועם להרע של הערבים, האויב מבית, הוא הגיס החמישי שבתוכנו – העושה בשלנו כבשלו.

פעמים שהמניע הוא כלכלי, אולי אפילו על פי רוב. אלא שהמניע הלאומני ניכר היטב וגם לו חלק גדול מאד בפשיעה שלוחת הרסן של הערבים, באלימות, באיומים, בעבירות הרכוש והגוף ובכלל – בהתנהגות פורקת העול והאלימה ובה התרסה נגד המשילות של העם היהודי בארצו תוך ניסיון (שלדאבון הלב נוחל לעתים הצלחה) לערער על עצם ריבונותנו על ארצנו.

מי מאתנו לא מכיר את הנוסחים דלקמן : "נער זרק אבנים" או "צעירים התפרעו וחסמו התנועה" או "תוקפים העלו באש מכונית" או "המשפחה התנפלה באלימות על הצוות בחדר המיון" או "עשרות מפגינים ירו באוויר בחצר בית החולים" וכולי וכולי…

בכל המקרים שנזכרו לעיל המדובר בערבים. 

מדוע אם כן אין קוראים לילד בשמו? האם זה כדי לשמור על "להבות נמוכות"? האם זה כדי להסתיר את ערוות המשטרה שאינה עושה ואף אינה מסוגלת להשליט חוק וסדר?  האם זה על מנת לא לאתגר את הפוליטיקאים שמא יפעלו בחקיקה ובאמצעים אחרים נגד האויב הערבי מבית? או שמא מדובר באימה אותה הטילו על כולנו מערכת המשפט ו"התקשורת" "הישראלית" על מנת שנהיה "תקינים פוליטית", לא נחטא ב"גזענות" חלילה, לא נפר את "הדו-קיום" שאינו באמת קיים או שלא נסית נגד "ציבור שלם" ו"נחטא" בהכללות גסות ומעליבות?

לא נפקא מינה

על מנת לפתור את הבעיות שנזכרו ואת אלימות הערבים והפשיעה המגיעה מהם עלינו להכיר בבעיה. כל עוד נטמון ראשינו בחול ונראה בשריפות היער הענקיות "תופעות עונתיות פרי רשלנות של מטיילים", כל עוד בתי המשפט יגזרו עונשים מגוחכים על אנסים, רוצחי, שודדים ועבריינים ערביים אחרים, כל עוד לא נכיר בכך שיש אוכלוסייה רחבה וגדולה הכופרת בריבונותנו בארצנו – לא יימצא פתרון.

על מנת להתחיל את התיקון עלינו להשליך מעל גבנו ככלי אין חפץ בו את "מכונת הכביסה" המזיקה הזו, המכבסת את המילים, המדחיקה את הבעיות והמסתירה את האמת הכאובה שהייתה למנת חלקנו ולחלק בלתי נפרד מחיינו כאן. לא עוד "צעירים", "נערים", "משפחה אלימה" וכיוצא באלה.

קראו לערבי בשמו!