עצם הדיבורים על כך שסמוטריץ' ימונה לשר הביטחון, ומינויו החלק של בן גביר לשר לביטחון פנים, הם עוול מוסרי ממדרגה ראשונה. הבעיה היא לא התאמתם לתפקיד, שאלה העומדת בפני עצמה, אלא חלון הראווה האנטי מוסרי שמינויים אלה משקפים.

סמוטריץ' השתמט למעשה משרות צבאי מלא ועוד למד משפטים תחת האצטלא של תורתו אומנותו. בן גביר כלל לא שרת בצה"ל. לשניהם היה זמן פנוי רב, לבנות את עתידם הציבורי והפוליטי.

מה יחשוב חייל שמשרת שלוש שנים ביחידות קרביות? מה צריך לחשוב אותו חייל שמסכן עכשיו את חייו בפעולות נגד מחבלים פלסטינים? שנים של מילואים, שנים של היעדרויות מן הבית, של פחדים, של מסירות נפש, של חלילה פציעה ומוות.

מה הם צריכים לחשוב על המינויים על האלה? על דרישתו של סמוטריץ' להיות אחראי לשלוח חיילים למותם? של בן גביר שלא שרת יום אחד ויהיה אחראי על כוחות הפנים של מדינת ישראל, וגם הוא עלול לשלוח כוחות למותם?

איתמר בן גביר (צילום: גדעון מרקוביץ', פלאש 90)
איתמר בן גביר (צילום: גדעון מרקוביץ', פלאש 90)

אני מודה ומתוודה: אם באותם ימים אין ספור, שהייתי בטנק בסיני, שרעמי הפגזים של הטנקים והאבק שהעלו שם חרכו את עיניהם ואוזניהם של הטנקיסטים, של לילות ללא שינה, של פחדים מכל חייל מצרי שירה בגבול, הייתי שומע על המינויים האלה של סמוטריץ' ובן גביר למשרות הבכירות ביותר של הבטחון, הייתי שוקל בהחלט לרדת מן הארץ.

כי יש גבול לעוול המוסרי. מי שלא שרת בצה"ל, יהיה מי שיהיה, ובוודאי מי שישתמט מצה"ל, לא יעלה על הדעת יינתן לו הכוח והכבוד העצום לעמוד בראש המערכות הביטחוניות.

לדעתי אפילו לשר רגיל לא הייתי ממנה את מי שלא שרת בצה"ל. לא יתכן שמי שלא שרת, ומי שלא נשא בעול העצום הזה, מי שלא מבין אפילו את גודל הנטל, את שנות המילואים הבלתי פוסקות, את הפחדים של משפחה וילדים, לא מגיע לו בשום אופן להיות שר.

מה פתאום שהוא יקבל את הסמכות, הכוח והכבוד הזה, בעוד שלא נשא בנטל הכל כך תובעני וקשה? למה שיקבל עוד פרס על זה שלא שרת, ובוודאי יכול גם היה לנצל את הזמן הרב שיתפנה לו לקדם את מעמדו?

בן גביר וסמוטריץ (צילום: פלאש 90)

התופעה הזו יכולה גם להביא להצדקה להשתמטות, כי החברה לא רק שלא מענישה את המשתמטים, אלא נותנת להם פרסים, כבוד והערכה, ללא ניד עפעף.

בשם הפצועים במערכות ישראל, בשמם של עשרים וששה אלף נופלים במערכות ישראל, יש להשמיע את זעקתם שלא להעלות על הדעת את העוול המוסרי של מינויים של סמוטריץ ובן גביר שלא שרתו בצבא לשרים בטחונים בכירים.

ככל שזה היה תלוי בי, ובשמם של כל אלה, לא הייתי ממנה אותם לשרים בכלל. לא בגלל התאמתם, שגם זה היה שיקול מכריע, אלא בשם העוול המוסרי.