אפתח בפרשיה מהעבר הלא מאד רחוק – הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון (בשמו המכובס "ההתנתקות"). כזכור, לפני מערכת הבחירות שקדמה לגירוש הכריז אריק שרון "דין נצרים כדין תל אביב". דבריו היו כשמן בעצמותינו ונסכו בנו ביטחון שעם ישראל אינו נכנע לאויב וכי ההתיישבות תמשיך לשגשג.

לאחר הבחירות ובשל מצוקה אישית שאיימה לסבך את שרון בהרשעה פלילית חמורה באה לעולם תכנית הגירוש. בתוך מפלגת השלטון היו רבים שהתנגדו לה בתוקף ומנגד היו לא מעט שבדרך פלא לא מובנת ולא מוסברת, הפכו את עורם ותמכו במהלך. תמיכה זו הייתה בניגוד משווע להבטחות לבוחר, להצהרת שרון ערב הבחירות (דין נצרים כדין תל אביב) ואף בניגוד למסע הבחירות שהסתיים אך לפני תקופה קצרה.

אתמקד בפן הפוליטי הנוגע לענייננו. כדי להוציא את המהלך מן הכוח אל הפועל אירעו פיצול וקרע עמוק בליכוד. וראה זה פלא – דווקא אלה בליכוד שדבקו בהבטחות לבוחר ובהצהרות מנהיג הליכוד ערב הבחירות – הם הם שהוכתרו בתואר "המורדים". לעומתם, אלה ש"התהפכו", מעלו באמון ובגדו בבוחרים – דווקא הם הפכו ליקירי התקשורת וזכו לאתרוג, אהדה ומחמאות גורפות על אומץ ליבם, חזונם, נאמנותם למפלגה ועוד ועוד הבלים ושקרים.

ההסבר לתופעה המשונה הזו, שלא לומר מטורפת, הוא פשוט. בעולם של שקר המובל ומוכתב על ידי גופי תקשורת בעלי עוצמה אדירה המשתייכים לחונטה השלטת כאן (בלא שום קשר לרצון העם ולהכרעת הבוחר) קל מאד להנדס את התודעה ולהפיץ שקר באופן כזה עד כי השקר ידמה לאמת.

וכך, בדברי הימים של "ההתנתקות" (מעולם לא הייתה התנתקות אמתית) נרשם שלמהלך "המוצלח" (שהיה בעצם לאסון כבד שהתבטא בהקמת ישות טרור מסוכנת בדרום ארצנו) היו מתנגדים מבית, מורדים שלא היו נאמנים למפלגתם ולמנהיגם, כאשר אלה "חסרי האחריות" מוקעים כפושעים פוליטיים.

עמיחי שיקלי. ארכיון (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)
עמיחי שיקלי. ארכיון (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)

נדלג כמעט עשרים שנה קדימה לימינו אנו כעת ממש. לפני הבחירות האחרונות מפלגת ימינה בראשות בנט ושקד חרטה על דגלה אותו הניפה – נאמנות מוחלטת לימין. מעל כל במה ובכל אולפן וראיון התחייבו מנהיגי המפלגה, בנט בראשם, לא לשבת בממשלה או קואליציה עם הערבים, לא לשבת עם יאיר לפיד ואף לא לאפשר המלכתו לראש ממשלה, גם לא ברוטציה.

כמו אז כך היום, לאחר הבחירות הכל השתנה. בנט ושקד בגדו בבוחריהם, מעלו באמונם, גנבו את קולותיהם והקימו ב"עשר אצבעותיהם" מלאכת מחשבת ממשלה עם השמאל והערבים. הם עשו זאת בלא להניד עפעף, בלא הבעת חרטה או מתן הסבר המניח את הדעת (אם בכלל ייתכן כזה) ותוך בעיטה מכאיבה ומצלקת בקהל בוחריהם שעמד נפעם, המום וכואב אל מול המציאות הזו שנרקמה כמזימה אפילה מול עיניהם ובניגוד לכל עולם הערכים עבורו הצביעו בנותנם את קולם לאיילת שקד, נפתלי בנט וחבר מרעיהם.

בסיפור הזה היו כמה צדיקים שדבקו באמת ובערכים אותם הבטיחו לבוחר, נשארו נאמנים ולא הפכו עורם על מנת לבגוד בבוחריהם. הבולט שבהם הוא מיודענו עמיחי שיקלי. וראה זה פלא – התקשורת העוינת, כל החונטה השמאלנית, "חבריו" ממפלגת ימינה, "פרשנים" פוליטיים, מגישי תכניות אקטואליה וגם פוליטיקאים מתקרנפים וצבועים – כולם עטו על שיקלי בהוקיעם אותו כ"גונב קולות", כמי ש"דבק בכיסא", כ"אופורטוניסט" חסר תקנה ועוד "מחמאות" רבות…

למרות ששיקלי התפטר לבסוף מהכנסת על מנת שיוכל להתמודד בבחירות (בהיותו ממלא אחר הצעת פשרה של בית משפט מחוזי שדן בעניין) המשיכה החונטה לרדוף אותו ובעתירה לפסול אותו פסק יושב ראש ועדת הבחירות (חבר של כבוד בחונטה ו"שופט" "עליון") ששיקלי לא יוכל להתמודד.

המעניין הוא שאותו "שופט" (עמית) הסתמך בפסילתו על לשון החוק היבשה ועל עניינים טכניים ופורמליים למהדרין. מדוע זה מעניין תשאלו? ובכן אותו "שופט" ממש קבע בלא מעט החלטות בעבר כי יש להתעלם מעניינים פרוצדורליים ופורמליים ויש להעדיף את המהות. ומה יותר מהותי מאשר הזכות לבחור ולהיבחר?

ככה זה כאשר שולטת בנו ובחיינו חונטה מלוכדת וחזקה העושה במדינתנו ובארצנו כרצונה תוך שהיא מתעלמת פעם אחר פעם מהכרעת העם. החוק והפרשנות לחוק נדונים באופן אחד כאשר מדובר במי שהחונטה חפצה ביקרו ובאופן אחר לגמרי, לעתים הפוך בתכלית ההיפוך, כאשר מדובר באדם מהמחנה הלאומי, איש ישר עם עקרונות ומוסר, אדם ערכי שלא מעל ולא בגד.

אחת המשימות החשובות אותה על הממשלה הבאה לקחת על עצמה (בהנחה שזו תורכב מכוחות לאומיים, יהודים וציונים) היא לתקן את המעוות הזה, לפרק את החונטה ולאיין את כוח ההרס שלה, לייצר פה מערכת משפט שצדק ממאפייניה ולמשול בגאון לטובת העם היהודי בארצנו ארץ הקודש.