בכל יום שישי ב-15:00, בעיצומן של ההכנות לשבת, חתן פרס ישראל יהורם גאון, מגיע לגלי צה"ל ומסכם את מה שקרה השבוע. הפעם, הוא הקדיש דקות ארוכות מהתכנית ותיאר את התפעלותו מהחתונה של הזוג הדתי, מעקורי גוש קטיף. "תמיד בא לי לברוח, הפעם רציתי להישאר, לספוג".

האזינו:

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

WhatsApp Audio 2022-09-07 at 12.55.06

"אני רוצה לדבר על בני הנוער שלפני צבא שהיו שם בחתונה", אמר. "בני נוער ששרו בלי הרף בקול גדול ובלי תקליטן עם מוסיקה מהדהדת למרחקים ומחרישת אוזניים.

הם שרו בכל הקול שלהם, הם שרו בדביקות אמתית שירי ירושלים, שירים של קשר וזיקה לארץ, לארץ ישראל.

איזה מין נוער זה? הבטתי בהם מן הצד ונדמה היה לי שמול עיניי אנשים מיקום אחר שחיים את חייהם בארץ ויודעים בדיוק מה הם רוצים בזמן, בעיקר ובהכנעה גדולה מה רוצה הארץ מהם".

האמן הכניס גם עקיצה בדבריו, והשווה את הנוער הציוני הדתי לאחרים ש "לא יעלה על דעתם למשל להתאוות לדרכון זר או לחלום על ארצות רחוקות עם קוטג' מוזל, הם רוצים רק פה, בארץ ישראל, איפה שאבותיהם ונביאיהם חיו ומתו".

גאון התייחס גם למוזיקה, היהודית והמסורתית שמזכירה את הקהילות היהודיות באירופה, שיוצאת מהנשמה ושבני הנוער שרו בדבקות ושמחה גדולה.  "הם ליוו בשיר, על ירושלים כמובן, את החתן לחופתו.

אחר כך עזרו להביא אליו אל החתן את הכלה בשירה ובריקוד, כשמנעים להם את המעמד כלי נגינה אחד שהפך ברבות השנים להמיה יהודית בוכייה, אותו קלרינט, כן הקלרינט, שהפך להיות יהודי, קלרינט שמנגן בתחילת המחזמר כנר על הגג".

בחתונות אחרות, ביקום אחר, אומר גאון, בזמן הברכות בחופה,  "התזמורת עם התופים כבר נכנסת להלום. והוא בירך בשקט, קשה לו לדבר, ומי שלא ראה את הנוער הזה מאזין לא ראה מה זה כשמאזינים עם הנשמה.

"ראיתי אותם שרים ושמחים ושמחתי איתם, מה שלא קורה לי בחתונות בהן אינני שומע את עצמי ובא לי לברוח, הפעם בא לי להישאר לשמוע, לראות, לספוג".

"תמיד בא לי לברוח, הפעם בא לי להישאר"(צילום: יחצ יהורם גאון)

"היה לי כל כך נפלא שם איתם, ואני יודע שהנוער הזה היפה שאין בו טיפה של ציניות הפך את השירות הקרבי המשמעותי שלו ואת הפיקוד בצה"ל לערך מרכזי בחייו, והוא נמצא בהמוניו ביחידות הלוחמות, בחטיבות החי"ר, בקורסי הפיקוד ולדאבון לב גם בבתי העלמין הצבאיים.

נוער נפלא בלי מירכאות ממש כמו הם שאין להם מירכאות בשום נושא מהנושאים, הכל אצלם אמיתי וכן".

כאמור החתונה הייתה של זוג מעקורי גוש קטיף ש"בנו בית חדש לתפארת והמשיכו הלאה כי כאלה הם, ממשיכים תמיד הלאה".

גאון הזכיר את הקושי העצום שהציבור הדתי התמודד איתו: "בתקופת הגירוש מגוש קטיף נאלצו אבותיהם של השרים עכשיו בדביקות ושהיו אז בגילם,

נאלצו למצוא את עצמם מצייתים לפקודות גירוש של עקירה והרס וליטול חלק בתהליך הנוגד את השקפת עולמם ואמונתם, הם נקרעו אז בין הנאמנות לארץ ישראל לערך ההתיישבות, לחברים, משפחותיהם, אל מול השאיפה למלא ולציית לפקודה של מפקד בצבא ישראל".

יהורם גאון לא פספס, וכל פרט בחתונה נגע לליבו. הקימה לרב "כאילו פתחו לפניו את הים", הברכות "אתה מבין בפעם הראשונה מה הפירוש ומה התחושה שאתה עד בחייך לנבואת נחמה",

ואפילו לשמלת הכלה: " מעניין שהכלה לא החליפה שמלה אף פעם אחת, נותרה לאורך החתונה עם אותה שמלה, הייתם מאמינים?".

"פתאום זהרה בי והאירה חדרי לב המילה ערכי", סיכם גאון. "ערכי במובנה האמיתי והמלא, כן יש ערכיות אצלם, באמת, לא סתם, לא לשווא".