הרב שמואל אליהו, מי שבג"צ הורה להעמידו לדין משמעתי בשל התבטאויות נגד הציבור הערבי והקהילה הלה"טבית, קורא במאמר בסרוגים להחרמת ליברמן ומפלגתו ויותר מרומז כי מצביעיו של ליברמן ברובם אינם יהודים.

השימוש במונח "חרם" מפי אוטוריטה הלכתית כפי שנעשה במאמרו של הרב אליהו, אינו רק פסילה ודה – לגיטימציה של שר האוצר וציבור מצביעיו, אלא יכולה אף להשתמע כקריאה לפעולה. כשהרב אליהו נוקט במילה "חרם", מישהו עוד עלול להבין זאת כהרשאה להשמדה, במובנו התנ"כי. כגון הציווי "החרם תחרימם" שהצטוו בני ישראל לגבי עממי כנען בעת כיבוש הארץ (דברים, פרק כ', פסוקים ט"ז-י"ז) ו/או הכשרה לדין רודף – וכבר היה לנו תקדים!

רגישותו של הרב אליהו ל"שנאת חינם", ל"פלגנות והסתה" אינה מסייעת לו כאשר הוא משתלח בשר האוצר ובבוחריו, אשר כידוע רבים מהם נמנים על העלייה החשובה של שנות ה 90, זו שהביאה איתה צמיחה וחדשנות לחברה הישראלית, בכל תחומי החיים. אזרחים שלמרות תרומתם העצומה למדינה, ברובם טרם זכו להכרה הראויה מהחברה הישראלית וממשיכים לסבול מהערמת קשיים בכל הקשור להקמת משפחה, גיור ועוד.

פסילתו של הרב אליהו את ליברמן תחת מעטה של מניעת "שנאת חינם" וחודש הרחמים והסליחות, היא ביטוי נוסף לגזענות והפעם כלפי היהדות החילונית – וספציפית כלפי עולי בריה"מ לשעבר – מעולם לא שמענו את זעקתו נגד שיסוי ופילוג כשמדובר בהתבטאויות של בן גביר או דודי אמסלם, זאת למרות אין ספור התבטאויות של "שיח שנאה", מכיוונם ומחבריהם לאופוזיציה.

אבל הבעיה איננה רק ברב אליהו. הקלות בה כל אדם יכול לשקר, להעליל , לשפוך דמים, להעיד עדות שקרית – עליה התורה הזהירה חזור והזהר, אף בעשרת הדברות ולפרסם את בדיותיו, תוך קבלת תמיכה, גיבוי ומחיאות כפיים, היא עוד מאפיין של עידן המדיה החברתית – פייסבוק, טוויטר וכל הפלטפורמות שלמצער מנהלות את חיינו יותר ויותר.

שפיכות הדמים בפייסבוק כבר איננה עניין תיאורטי בלבד. באמצעות עלילות ושקרים ניתן לחסל יריבים פוליטיים, פרטנרים לשעבר, בני זוג שהתגרשו ולהחרים ילד בכיתה. וכל זאת מבלי לתת את הדין ומבלי שנדרשת ראשית ראיה. זה בדיוק מה שנעשה לשר האוצר בשבוע החולף, כאשר כל מתנגדיו מהדהדים את העלילות בכל האמצעים העומדים לרשותם. מוטב היה לו הרב אליהו שכל כך חושש מ"פילוג ושנאת חינם", במקום להסית בעצמו ולקרא לחרם, היה מטיף לאיסור עלילת שווא, עדות שקר, והלבנת פנים שהושוותה לשפיכות דמים.

אבל למרבה הצער, מנצל הרב אליהו את מעמדו ההלכתי, ומשרתו כרב עיר ככלי פוליטי כנגד מפלגות ואישים שלעמדותיהם הוא מתנגד. הרב אליהו שאינו מסתיר את דעותיו הימניות קיצוניות, אינו קורא להחרמת השר ליברמן בשל עמדותיו הפולטיות – היינו התנגדותו לשתף פעולה עם נתניהו, וכניעתו לדרישות החרדים והחרד"לים – שזו המוטיבציה האמיתית שלו, אלא עושה זאת בעטיפה מתקתקה של "אחדות ישראל" ושנאת חינם שהחריבה את בית שני.

בהקשר זה לא יהיה זה בלתי רלוונטי להזכיר את התבטאויותיו של הרב אליהו עצמו, אשר תרמו לא מעט ל"שיסוי והפילוג" בשמו הוא קורא להחרמה, דוגמת "לקרוא להומואים חולים זה מעודן, לא לתת להם לגיטימציה", "לא נאפשר למדינה להיות להט"ביסטן", או "הערבים משתוללים כי זו התרבות שלהם. אסור להשכיר להם דירות". בבחינת "כל הפוסל במומו פוסל".

כל זאת עוד לפני העובדה כי על עובד ציבור – היינו במקרה של רב עיר, חל איסור על כל התבטאות פוליטית, כלל שהרב אליהו חוזר ומפר לכל אורך תקופת כהונתו כרב העיר צפת.

לפני שנתיים, במסגרת עתירה להדחתו של הרב אליהו מרבנות העיר צפת בשל התבטאויות פוליטיות כעובד מדינה, קבע בג"צ כי על שר המשפטים להעמידו לדין משמעתי, הוראה שמעולם לא יושמה. רב עיר בהיותו עובד ציבור הנהנה ממעמד ומשכורת אשר הציבור מעמיד לרשותו לצורך מילוי תפקידו, ועל הציבור כולו לרכוש לו אמון, אינו אמור לעשות שימוש ציני של ההלכה והרבנות לשם ניגוח פוליטי.

נדמה לי שממאמרו האחרון של הרב אליהו, המגדיש את הסאה,שר המשפטים כבר לא יוכל להתעלם, אני קוראת לשר למלא אחר הוראת בג"צ, להעמיד את הרב אליהו לדין משמעתי עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי, כי הכתובת כבר על הקיר.

עו"ד בתיה כהנא דרור היא פעילה חברתית, לשעבר מועמדת ברשימת "ישראל ביתנו".