היום, ג' באלול, אנו מציינים 87 שנה לפטירתו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל, רבה הראשון של ארץ ישראל, וממורי דרכה של הציונות הדתית.
בתור חוקר תולדותיו של הרב, אני נשאל מדי פעם האם הייתה איזו פגישה, מעשית או רעיונית, בינו לבין א"ד גורדון, ממנהיגי והוגי החלוצים בתקופת העלייה השנייה.
שאלה זו נובעת מתוך קווי דמיון בין שני הוגים אלו, עליהם העירו כמה מהחוקרים. הרב מנחם פרומן זצ"ל התבטא כי "שניהם היו שותפים לעניין אחד – היהדות של גאולה. מתוך נקודת ראות המשותפת, או מכך ששניהם שייכים לאותה תופעה רוחנית, אנו מוצאים אצל הרב קוק וגורדון את אותם רעיונות" (מתוך מאמרו של הרב פרומן, בקובץ 'א"ד גורדון כיום', תשל"ב).
אקדים ואומר כי הרב קוק יכול היה להכיר את כתביו של גורדון, אותם פרסם בעיתונות, וכן גורדון יכול היה לקרוא את מאמריו של הרב, הן אלו שפורסמו בעיתונות והן ספריו הראשונים – 'עקבי הצאן', 'אדר היקר' ועוד, שנדפסו עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. ואכן ידוע לנו שגורדון הכיר את כתבי הרב, לפחות את חלקם, ויש כמה הוכחות לכך שהוא קרא כמה ממאמריו של הרב, ועל כך ארחיב להלן. בשל כך, בהחלט יש מקום להשוות בין כתביהם של גורדון לרב קוק, שיתכן והגיבו זה לדברי זה. יש לציין כי שניהם מיעטו להזכיר במפורש את מקורותיהם, וכשהתייחסו לדעה כלשהי – בדרך כלל לא ציינו את שם בעליה.
"גורדון בא לשמוע את הרב קוק"
עד מלחמת העולם הראשונה התגורר גורדון במושבות יהודה והגליל, שהיו תחת חסותו הרוחנית של הרב קוק, "רבה של יפו והמושבות", ומתוך קרבה זו אכן נולד קשר מעניין בין הרב לבין הפועל-ההוגה.
הרב משה צבי נריה זצ"ל סיפר את ששמע מפי בנו הרצי"ה זצ"ל, בשיעור בישיבה:
"קשרים היו בין הרב לבין הסופר וההוגה של תנועת העבודה א"ד גורדון. הדבר התפתח בתקופת הנופש של הרב ברחובות. גורדון עבד כפועל בפרדסי רחובות. בין מנחה למעריב היה בא לשמוע את דברי הרב. לימים בא והביא עמו כמה עלים, דברי מחשבה שרשם תוך התרשמות מדברי הרב".
ובשיחה אישית הוסיף הרצי"ה לרב נריה: "פעם אחת ראה גורדון על השולחן [של הרב] את החוברת "הניר" [שנדפסה בשנת תרס"ט], וביקש רשות לקחתה לזמן מה לשם עיון. כעבור כמה ימים החזיר את החוברת בתוספת דף כתוב, ובו הערכה למאמרו של הרב "דרך התחיה" שפורסם בה. בין היתר נאמר שם שהמאמינים הגדולים [והתכוון בזה אל הרב] דווקא הם המבינים ביותר לנפשם של המתלבטים בשאלות האמונה".
האם נפגשו ב'מסע המושבות'?
במשך שנים הבאות, לפני מלחמת העולם הראשונה, ניסה הרב קוק כמה פעמים להיפגש שוב עם גורדון. היה לו בטחון עצום שהם עתידים להבין האחד את השני, ושמהמפגש ביניהם יצא הרבה טוב. הרב הצטער על כך שמשאלתו לא התגשמה.
בשנת תרע"ד נקרתה הזדמנות נהדרת לפגישה בין השניים. הרב קוק ערך אז את 'מסע המושבות' המפורסם, והגיע למושבות הגליל – כינרת ודגניה, בהם הסתובב גורדון. אך למרבה הפלא, בזכרונות הרבים שנכתבו על המסע, כמו גם באלו שנכתבו על חייו של גורדון, אין שום אזכור על פגישה ביניהם במסע מכונן זה.
סברות ושמועות שונות נשמעו במשך השנים מדוע לא נפגשו השניים בימי המסע, אך את הסיבה האמיתית מצאתי בזכרונותיו של יהושע מנוח, ידידו של גורדון, המובאים בספרי החדש על גורדון ('אני מבקש: לב דופק'). כך סיפר יהושע מנוח:
"גורדון לא אהב להיות נראה בשעת ביקור אורחים סתם או אנשים ידועי שם, מפני אותו החשש, שמא יחשבוהו ל'מתראה'".
כלומר: מתוך ענוותנותו נמנע גורדון, באופן עקרוני, מפגישות פומביות עם אנשים מפורסמים, ולא רק עם הרב קוק.
"הרב קוק רקד אתנו רונדו"
ברוב המושבות בהן ביקרו הרב קוק והרבנים באותו מסע, קיבלו אותם החלוצים בסבר פנים יפות, רקדו עמם, ואף קיבלו החלטות להתחזק בחינוך יהודי, במצוות התלויות בארץ, ובטהרת המשפחה. אולם היו גם מקרים חריגים.
בנימין קוצ'רבסקי סיפר:
"בשנת 1913, ואני עוד אז חדש בארץ, הופיע במרחביה במטבח הפועלים בזמן מנוחת הצהרים הרב קוק ז"ל. הוא רקד אתנו רונדו בלוויית השיר "אל יבנה הגליל", והתחיל לנאום לפנינו (כידוע, תפיסת היסוד של הרב קוק הביאתו לידי עמדה סלחנית ביותר אל חלוצי ישראל, שפרקו מעליהם עול המצוות המעשיות, כי ראה בהם צדיקים בעל כרחם). באותו נאום הביע את האמונה והתקווה, שאנחנו, בנינו ונכדינו, ישובו ליהדות בצורה מחודשת.
נמצאו רבים מבין הפועלים שהפסיקוהו בקריאות ביניים מלאות רעל ועוקצנות ובאמצע נאומו באה פקודה מאת ההנהלה לצאת תיכף לעבודה. וככה יצא הרב קוק בבושת פנים מביקורו זה. באחד המכתבים לאהרן דוד גורדון (הוא עבד אז בשרונה אשר בגליל) הבעתי את התמרמרותי על המאורע הזה" (מתוך ספרי החדש הנ"ל).
בהמשך מאמרו של קוצ'רבסקי, שפורסם עשרות שנים לאחר ביקורו של הרב, הוא הוסיף:
"ואמנם כשאנו רואים עכשיו, שבנינו אשר קיבלו חינוך חילוני, מתגלה אצל חלקם מהם הנטייה ליהדות, ומספר ניכר של נערים אינם מתביישים לדבר בקול רם על אמונתם באלהי ישראל, יש והנך כי אמנם הולכת ומתקיימת נבואתו של הרב קוק זצ"ל [- שהבנים והנכדים של החלוצים החילונים ישובו ליהדות]".
פולמוס בחירת נשים
אחת הסוגיות בהם נושקת עמדתו של גורדון לדעת הרב קוק, היה סביב שאלת בחירת נשים, בבחירות שנערכו בשנת תר"פ-תרפ"א ל'אסיפת הנבחרים'.
הרב קוק פרסם את דעתו לאיסור השתתפות נשים בבחירות. החרדים כמובן תמכו באיסור, וכן רבים מרבני הארץ, אולם בקרב חלק מהציבור החילוני התעורר זעם גדול על הרב קוק שהעז להכריז על איסור תורני זה. בראש המלחמה נגד הרב קוק ניצב עיתון 'הפועל הצעיר', אשר לא חשך את חיצי לעגו מהרב קוק, ובצורה מחפירה למדי. אך גם זאב ז'בוטינסקי, עם כל הערצתו הגדולה לרב קוק, פרסם בעיתון 'הארץ' מאמר חריף בו התבטא כך:
"נכנענו לקלריקליות בצורתה הכושית ביותר, לאיסור גאונים שאין איש בעולם חוץ ממאה שערים יודע מי הם ומה הם, או לחיבורו המדעי של ה' קוק, פרי עט טיפוסי של אכסטרן בעל חצי השכלה מעוכלת למחצה. נכנענו לקרליקליות הלוחמת בשוויון האישה".
במאמר מוסגר אציין כי את הדברים כתב ז'בוטינסקי בעקבות אי-הבנה של דברי הרב, והדברים מבוארים בספר שאני כותב בימים אלו על הקשר בין ז'בוטינסקי לרב.
בתוך אותה סערה פרסם א"ד גורדון מאמר בעיתונות, ובו צידד דווקא בשיטת הרב קוק והחרדים, שיטה אותה הגדיר ז'בוטינסקי כ"קרליקליות", כלומר: שליטה של הרעיונות הדתיים ומוסדות הדת בחיים הפוליטיים והציבוריים.
גורדון, כהרגלו, לא מזכיר שמות, ובכל זאת מתוך דבריו ניתן להבין שהוא מגיב לרב קוק, כפי שהוכיחה ד"ר עינת רמון ('חיים חדשים', עמ' 218). ראיה לכך: בארכיונו של גורדון מצאה ד"ר רמון עותק מקורי של הכרוז שפרסם הרב קוק על בחירת נשים.
באדיבות הספרייה הלאומית
אולם לדעתי נכון יותר לראות את דבריו של גורדון (אביא אותם להלן) כתשובה להתקפתו של ז'בוטינסקי, הגם שגורדון אינו מזכירו במפורש. ובכן: גורדון, הפועל מדגניה והוגה הדעות הנערץ על השמאל, מגן על הרב קוק מפני ז'בוטינסקי, לימים מנהיג הימין…
וכך כתב גורדון:
"רגילים, למשל, החופשים [-החילונים] בקרבנו לראות בחרדינו, ובייחוד ברבנינו, קלריקלים שואפים לשלטון בכוח הדת, בדומה לקלריקלים שבקרב האחרים. אבל על פי האמת אין בין חרדינו ובין הקלריקלים שבקרב האחרים דמיון כלל, מאותו הטעם הפשוט, שאין דתנו נותנת שלטון למי שהוא על מי שהוא. ואם בדורות האחרונים דבקו בחלק ידוע מרבנינו מידות קלריקליות ובכללן גם המידה של שאיפה לשלטון בכוח הדת, הרי גם בחלק ידוע מחופשינו דבקה המידה הזאת של שאיפה לשלטון, אם כי, כמובן, בצורה אחרת, למשל, בצורת שאיפה לשלטון בכוח ההשכלה או בכוח הפרוליטריון וכדומה".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
