לא נותרה עוד ברירה, רק לתקוף באיראן

​נפל הפור. מדינת ישראל תאלץ להסתמך על עצמה בלבד מול איראן גרעינית. ולמי שמתקשר העניין אינטואיטיבית לחג הפורים עם אקדחי פלסטיק וקפצונים, על אחריותו בלבד.

עם הסכם גרעין או בלעדיו, לישראל לא נותרה ברירה אלא לתקוף את מתקני התשתית הגרעינית של איראן בטרם תושלם פצצת גרעין אחת.​

אחרי הכניעה הטוטאלית של 'ידידתנו' ארה"ב, בהסכמה מלאת שביעות רצון וחיוך שטני, מצטרפות גרמניה הנאורה, צרפת החופשית ובריטניה הדמוקרטית. בעוד רוסיה וסין באות כשחקני חיזוק לנאורים.

שלא תהיינה אשליות בדבר 'המאמצים הכנים' שנעשו במתן ומתן עם האיראנים, ההסכם שיהיה הוא הסכם איום קיומי על ישראל. נקודה. ועוד שיגיון שיש להיפטר ממנו, איראן לא חייבת להטיל פצצה על ישראל. את מדינתנו הקטנה בממדי שטח ואוכלוסין, אפשר לעקר מכל תשתית רק מעצם הידיעה שאיראן מחזיקה בפצצה גרעינית.​

אז מה יש לנו בהסכם המתגבש, כאילו הסכם ממונות בין שני בני זוג? כל הסנקציות הכלכליות על איראן תבוטלנה, ואלה שוות כאלף מיליארד, טריליון, דולר. איראן תהיה מעצמה אזורית ועולמית. איראן לא תהיה מחויבת לאמנה לאי הפצתו של נשק גרעיני / כימי / ביולוגי. אפילו רמז על הטילים הנושאים את ראשי הקרב מוסתר היטב. אלה ימשיכו להיבנות ללא הפרעה.

הדרישה האיראנית לסנדל נשיא רפובליקני עתידי העשוי לסגת מן ההסכם, מתקבלת ללא עוררין. בתמורה ישוחררו עצירים אמריקאים. אחלה הסכם שבעולם.​

גורמים 'בכירים בירושלים', מופתעים מהכניעה האמריקאית ומהולכת השולל שלהם. כמה אירוניה יש בהיגד הזה, הולכת שולל. הגורמים הללו נעשו 'בכירים' בעיקר מהולכת שולל של הציבור הישראלי בבחירות מלפני שנה ומעט יותר, וכל מה שהדרג המדיני והביטחוני עשה בשנה האחרונה למניעת האסון המתקרב, הוא קולות שטיח.​

לא, אינני מגזים. 'האינטליגנציה הביטחונית', כך מכנים עצמם ראשי מוסד ושב"כ, שגרירים, רמטכ"לים בדימוס וקצינים בכירים במיל., הערימה קשיים על צמיחתה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. תחת מעטה חשאיות מונח לפתחו של רבין ז"ל הסכם איום ונורא, הסכם אוסלו. נתניהו יורש את הפגע הרע הזה ובמאמצים עליונים רמת טרור האוטובוסים מתכווצת לכמעט אפס. ובכל זאת, אהוד ברק קוטף פירות לא לו. נתניהו רץ ואץ ומסייע בכיבוי שריפות תוך שימת דגש באזהרות על פריחתה של איראן כמעצמה אזורית. ואיש לא הקשיב לו.​

הסכם הגרעין הראשון משנת 2015, נתפר על-פי מידותיהן של מדינות הפיוס מאירופה כשותפות טבעיות של איראן, קירב בצעדי ענק הן לפיתוח נשק גרעיני והן לפריסה צבאית איראנית במרחב תוך הפיכת סוריה ותימן לבנות חסות ולמפעילות טרור. מאז בחירתו של ג'ו ביידן לנשיא ארה"ב, השתחררו כל המעצורים.

דו"ח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) חשף בחודש מרץ, לפני כמעט חצי שנה, כי איראן הגדילה את כמות האורניום המועשר שלה ב-15.5 ק"ג מאז נובמבר, למעשה, איראן הגיעה לכמעט 75% מכמות האורניום הדרושה להשגת פצצת גרעין אחת. ההערכות כיום הן שכמות האורניום הדרושה הגיעה ל-90%.

​לחשוב ששלב הבלימה במשך כעשור, התרחש בניצוחו של נתניהו, יחד עם שטייניץ ואחרים, ובלם למעשה את ההתקדמות האיראנית, מוכחש כבדרך אגב על ידי האינטליגנציה הביטחונית.

זה מחזיר אותי אל ההכנות להפצצת הכור 'תמוז' בעיראק ביוני 1981. נזכרתי באבות המייסדים של 'האינטליגנציה הביטחונית' בראשותו של שמעון פרס: אם תתקוף את הכור בעיראק, ישראל תהיה 'כערער בערבה'. ראש המוסד, ראש השב"כ, ראש אמ"ן ובכירים נוספים התנגדו למעשהו האמיץ של מנחם בגין. ושוב, כהיום, הם לא בצד הנכון של ההיסטוריה. האירוניה שבדבר הייתה שתקיפת הכור בעיראק על ידי חיל האוויר באה לאחר ניסיונות פיוס דיפלומטיים שכמובן לא צלחו.

​הסופר היהודי-פולני יוסף לץ כתב לפני כ-80 שנה: "קשה עד מאוד היא השחייה נגד הזרם. קשה שבעתיים היא השחייה כאשר הזרם עכור." על מנת לקבל החלטת תקיפה על מתקני הגרעין באיראן, יש לזכור כי הזרם העיקרי במערב ובקרב 'האינטליגנציה הביטחונית' עכור מאוד. ובכל זאת, יש לתקוף לאלתר.

הכותב שימש כמדען הראשי של משרד החינוך, ד"ר להנדסת אווירונאוטיקה.