הילדה שהביטה ברכבות החולפות | ביקורת ספרים - סרוגים

הילדה שהביטה ברכבות החולפות | ביקורת ספרים

הספר "הילדה שהביטה ברכבות החלפות" שכתב רופרטו לונג הוא לא עוד ספר שואה רגיל, מדובר בסיפור שמסופר על ידי אינספור קולות של דמויות שונות ומגוונות

הילדה שהביטה ברכבות החולפות | ביקורת ספרים
  (צילום: שאטרסטוק)

זה לא עוד ספר שואה רגיל. הספר 'הנערה שהביטה ברכבות חולפות' מאת רופרטו לונג אינו ספר שואה רגיל, לא בתוכן ולא בצורה. הסיפור מלווה את סיפורה של משפחה אחת שנפוצה על פני אירופה לאורך שנות המלחמה. עיקר העלילה מתמקדת בילדה שרלוט, בת ה-8 שמטלטלת ונודדת עם משפחתה ממחסה למחסה, מבלגיה לצרפת, בתקווה למצוא מקום בטוח ושקט.

במקביל אנחנו מלווים את עלילות משפחתה המורחבת בפולין ובנוסף גם כמה חיילים מאורוגואי שהתנדבו לשרת בלגיון הזרים שנלחם בנאצים בצפון אפריקה ומאוחר יותר על אדמת אירופה. סיפורה של שרלוט, שמבוסס על סיפור אמיתי, מספר לנו על משפחה שנאבקת על עצם קיומה.

ליאון אביה של שרלוט, מנסה כל פעם מחדש למצוא מפלט ומוצא מהמצבים הבלתי אפשריים שהם מוצאים אות עצמם בתוכם ככל שמתקדמת המלחמה והצווים והנחיות הנאציות הופכות להיות קשות ומגבילות יותר ויותר.

(באדיבות הוצאת הספרים תשע נשמות)

כך למשל מוצאת את עצמה שרלוט מתגוררת בארון יחד עם אחיה רימון לאורך חודשים לפעמים בלי אפשרות לצאת ממנו לאור יום. כל נסיעה ברכבת או אפילו טיול קצר ברחוב מסוכן מאוד מהחשש שידרשו לעבור בדיקת מסמכים והנאצים יגלו את הזיוף. ועוד דוגמא היא ההחלטה שמקבלים ההורים לשלוח את שרלוט ורימון למצוא אוכל מכיוון שזה יותר בטוח מיציאת ההורים לחפש.

מצבים בלתי אפשריים שמביאים להחלטות בלתי אפשריות. במקביל בצפון אפריקה אנחנו מצטרפים לקרובת הגבורה של בעלות הברית ובתוכם לגיון הזרים כנגד כוחותיו של רומל. הדמות המרכזית היא דמותו של מפקד לגיון הזרים דמיטרי אמילקבארי, גיאורגי שמוביל את הכוחות הזרים בכוחו הכמעט מאגי לקרבות הקשים כנגד הנאצים העדיפים בכל מדד.

עוד באותו נושא

יומנו של איש חינוך מאחורי הסורגים| ביקורת ספרים

גם בצורת הסיפור זה אינו ספר רגיל. לונג מספר את הסיפור על ידי אינספור קולות של דמויות שונות ומגוונות, ראשיות, משניות וכלל לא מוכרות. כל דמות בתורה מספרת את סיפורה מנקודת מבטה על האירועים. ואנחנו מקבלים תמונה המורכבת ממספר זוויות של אותה הסיטואציה.

ריבוי הקולות הזה יוצר את התמונה היותר גדולה מסך חלקיה ומאפשר לנו לשמוע ואפילו "לראות" את המתרחש ממש מולנו. בסגנון הכתיבה הזה הקורא תמיד מחכה לראות מי תהיה הדמות הבאה שתספר ומה יהיה לה להגיד. לונג יוצר כאן סיפור מרגש ונוגע ללב של אנשים טובים, שרוצים לחיות, שעומדים במצבים קשים ועדיין שומרים על אנושיותם ועל התקווה שאכן יש סיכוי לנצח. זה לא עוד ספר שואה רגיל.

הילדה שהביטה ברכבות החולפות, רופרטו לונג, 359 עמ', הוצאת תשע נשמות.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו