"כל חייל במרחב האזרחי – צריך לנוע על מדי א"

כולכם ראיתם אותה בביקור ביידן. סא"ל הדס מזרחי-מנשה, ראש ענף משטר ומשמעת בצה"ל, הייתה האישה היחידה בקבלת הפנים של נשיא ארה"ב, וניהלה את קבלת הפנים, מטעם צה"ל. בשנים האחרונות היא משמשת כאחראית מטעם צה"ל לטקסים הממלכתיים ומופיעה במדי ייצוג על השטיח האדום.

בראיון לסרוגים (שהתקיים לפני ביקור ביידן) היא מספרת על השינויים שעשו בתחום המשמעת בצה"ל ומסבירה למה זה בכלל חשוב, כל הנושא הזה של דיגום.

בלי משמעת צה"ל לא יוכל לפעול

אני אתחיל בשאלה פרובוקטיבית, בששת הימים התבלטו בלבוש מרושל, זקן ארוך ובעיקר בלהראות 'שלוחים' – אבל ניצחנו 7 צבאות ערב בשבוע. אז אולי לא כל צריך להקפיד על הדיגום של המדים?

המשמעת היא אחת מערכי היסוד של צה"ל היא מהווה נדבך מתפיסת ההפעלה הצה"לית. יש חשיבות למשמעת, בלי זה גוף כמו צה"ל לא יכול לפעול. ה'אני מאמין' שלי הוא שנראות, דייקנות, סדר של כל המשרתים הם עקרונות שצריכים להיות מיושמים ובכל עת, בוודאי בגוף גדול כמו צה"ל.

את אומרת בלי משמעת שום דבר לא ילך. אבל יש משמעת למילוי הפקודות, ויש משמעת שהיא הקפדה על הלבוש.

ענף המשמעת הוא הגוף שאחראי לקביעת נהלי המסדר, המשטר והמשמעת, כולל שגרת המחנה והטקסים. למעשה לענף אחריות לכלל הפקודות העוסקות בנושאים האלה. ואנחנו גם קובעים את המדיניות על הטקסים בצה"ל, ונושאים באחריות להשתתפות צה"ל בטקסים הממלכתיים.

אנחנו קובעים את המדיניות המטכ"לית, בנושא ההופעה, הסמלים, הסיכות, הדגלים וכיוצא בזה. ואת זה עושים בוועדות ייעודיות.

ההוראות בעניין ההופעה והלבוש, הן מוסדרות בעיקרן בהוראת קבע של אגף כוח אדם. כללי הלבוש חשובים כדי להציג משמעת, סדר ייצוגויות ואחידות. זה משפיע על התדמית של צה"ל הגדול וגם על החייל הפשוט.

הפקודות נגישות לכולם, ומעת לעת מפיצים אגרות מקצועיות, כל פעם בתחום אחר. לקראת הקיץ והחורף, עם דגשים למפקדים כדי שידעו ויעבירו את המידע לחיילים. כל שינוי שאנחנו עושים בתחום המדים והסמלים נעשה אחרי עבודת מטה מקיפה. אנחנו בוחנים כל מקרה כזה עם כל הגורמים הרלוונטיים, גם בוועדת ההופעה והלבוש או בנושאי הסמלים – סיכות/תגים/כומתות זה עובר ועדה מטכ"לית.

עשינו התאמות לחיילות דתיות

ואתם עושים גם שינויים?

כן, אני יכולה לציין את האישור שנתנו למעיל סופטשל, מעיל פליז עם דגל בזרוע ימין, והוא מחליף את מעיל א' למתגייסים. הוא נכנס בחורף שעבר ולאט לאט יוציא את הדובון. זו דוגמה לכך שהוועדה שומעת את הדרישות של החיילים, לנוחות מצד אחד ולייצוגיות מצד שני.

בעבר עלתה השאלה לגבי חיילות דתיות, שהולכות עם חצאית, והייתה פקודה שהגדירה מספר צבעים מצומצם לגרביונים. איפה זה עומד?

בהתאם לפקודת ההופעה והלבוש, לחיילת שלובשת חצאית, הגרבונים המותרים הם בצבע גוף. בחורף – אנחנו מאפשרים לנוע גם עם גרבונים בצבע שחור אטום, וזה בגלל המחסור של גרבונים מחממים ותרמיים בצבע גוף. אז שמענו את המצוקה של החיילות ואיפשרנו גם צבע שחור.

אחת המלחמות שיש לצבא מול חיילים דתיים וגם מול היפסטרים, זה הזקן. מה יש לצבא עם זה?

הפקודה של הלבוש, היא לגלח את שיער הפנים. יש לפקודה הזו חריגים, ולמעשה קבענו להיתר חריג הן מטעמים אישיים והן מטעמים דתיים. יש גורם מוסמך שיכול לתת פטור זקן, מפקד יחידה בדרגת סא"ל. והבחינה נעשית על בסיס בקשה עם המלצה של רב היחידה או המלצה של מפקד החייל. ויש אפשרות לקבוע לפטור זקן.

את מחזירה אותי לפרוצדורה, אני שואל מראש, מה אכפת לצבא שיש חייל עם זקן?

אלה חלק מהמגבלות שמוטלות על חיילים, במסגרת ההופעה והלבוש. יש מזה מן הסדר, המשמעת, האחידות.

אבל יש חיילים עם פטור אישי, ויש חיילים עם פטור דתי, אז כבר יש חריגים, אז למה להמשיך עם זה?

הכלל הוא שחייל נדרש לגלח את הפנים, ויש גם חריגים. הפקודה שאין זקן – היא הכלל.

אנחנו מדי פעם מפרסמים על השבעות וטקסים בחטיבת כפיר, שם שרים אחרי התקווה את 'אני מאמין', כאילו זה חלק מהטקס. מה העמדה של ענף המשמעת בנושא?

יש כללים ברורים לכל הטקסים, מה מותר ומה אסור. וכל חריגה ממנה היא חריגה מההוראות. מה שאחרי ההמנון, הוא כבר לא חלק מהטקס. צריך להקפיד על הכללים, לא לגרוע ולא להוסיף.

הפקודות לגבי מדי א ומדי ב הן ברורות

סוגיה שאני עוקב אחריה כבר תקופה, נוגעת למדי ב, ועל תנועה של חיילים הביתה. אנחנו רואים קצינים שנוסעים ברכבם הפרטים על מדי ב, אז למה שחיילים בלי רכב, לא ייסעו גם הם על מדי עבודה?

אז אני חוזרת שוב, בסוף הנראות של החיילים היא המייצגת. מדי הא' – מדי הייצוג הם לא מדי עבודה. כל חייל שנע במרחב האזרחי – צריך לנוע על מדי א', שהם אמורים להיות מסודרים, מגוהצים וכך להעביר את המסר שאנחנו מתנהגים באופן ייצוגי. מדי א' הם מדים המיועדים לתנועה מחוץ לפעילויות של היחידה, ומדי עבודה לפעילות בתוך היחידה.

אז עכשיו, קצין ביחידה עורפית, שהולך בבסיס על מדי ב', בסוף היום נכנס לרכב ונוסע הביתה כשהוא עדיין על מדי ב. מבחינת החוקים זה בסדר או לא בסדר?

מבחינת הפקודות, הן ברורות. מפקד בדרגת סא"ל שרואה לנכון רשאי לאשר תנועה במדי ב'. וחיילים רשאים ללכת על ב בסמכות מפקד היחידה. פונים אלינו רבות בנושא בגלל בלבול של חיילים כלפי הפקודה.

אבל בסוף יש גם הבדל בין חייל שנע ברחוב לבין קצין שנמצא ברכב ולא מסתובב ברחוב. הפקודה אומרת שמדי העבודה מיועדים לפעילויות של עבודה, ומדי הא' הם הייצוגיים, איתם נוסעים הביתה, איתם מסתובבים בחברה אזרחית. זו הנראות שלנו, של צה"ל החוצה.

הרמטכ"ל נוהג להסתובב על מדי ב'. הוא מגיע לכנסת על מדי ב', יוצא לבקר בבסיסים על מדי ב', ומקבל משלחות מחו"ל כשהוא על מדי ב'. האם זה לפי הכללים?

לפי כללי ההופעה והלבוש ישנם מקרים שמאפשרים לנוע על מדי ב'. הרמטכ"ל כמובן פועל כנדרש. אבל ככלל, – התנועה היא על מדי א.

ולסיכום?

בסוף נושא המשמעת, הוא ערך יסוד. גם חיילים צה"ל וגם המפקדים מייצגים את צה"ל בהופעה שלהם, ולכן חשובה הנראות והדייקנות וההקפדה, וזה משפיע על כל דבר, על העשייה שלנו, בכל עת ובכל מקום.