שו"ת סרוגים: מהי בדיוק הנקודה בה שפינוזה טעה?

שאלות

שלום, רציתי לשאול את הרב מספר שאלות שלא הצלחתי לברר בעצמי, אחרי שלמדתי את מאמר ייסורים ממרקים והשתדלתי לקרא קצת על תפיסת שפינוזה וכו`.

שפינוזה מוכיח באופן די קר ומנוכר, אפשר לומר מתמטי, את קיימות ה'אלוהים' שלו. הוא מאוד קרוב ל'הגדרת' הרב קוק אך הופכי לה לגמרי. השאלה היא כזו, מהי בדיוק הנקודה שבה היהדות אומרת ששפינוזה טעה? קרי, מהי ההנחה שבה טעה שפינוזה? ויותר חשוב מכך- כיצד אנחנו מוכיחים שההנחה שלנו היא הנכונה?

קראתי ושמעתי בכמה מקומות שמוסכם על כל הפילוסופים שה'מהות' של כל דבר היא תמיד אינסופית. כיצד אפשר להוכיח דבר כזה?

ראיתי ב`קול הנבואה` שהרב הנזיר אומר שאחד ה'נגעים' שיוצאים משיטת שפינוזה זה שאין בחירה חופשית. שאלתי היא- האם הכוונה ששפינוזה ממש אמר שאין בחירה חופשית דהיינו זה ברור לגמרי מה אדם יעשה בכל שלב בחייו? זאת אומרת שהוא חי בתודעה שכל דבר שהוא עושה זה בעצם דבר כפוי? אין שום החלטה חופשית של האדם?

כיצד עמ"י מוכיח את עניין הבחירה החופשית? לא מתוך התורה, אלא בצורה שכלית-פילוסופית.

התשובות

השואל שאל מספר שאלות. כולי תקוה שתשובותי בארבעת הסעיפים להלן, יענו על כל עיקר שאלותיו, אף כי תשובותי הן חלקיות ונדרשות עוד הרחבות, היות ומדובר בנושאים כבדי משקל:

תורת שפינוזה בענין האלהות והבחירה החופשית וטעותו

ברוך שפינוזה (1632-1677) היה פילוסוף יהודי הולנדי. הוא נחשב למייסד ביקורת המקרא. הוא הביע דעות אפיקורסיות, וְנֻדָּה עקב כך ע"י הקהילה היהודית. גם הגויים התנגדו לכפירה שלו.

מחשבתו השפיעה רבות על החשיבה הפילוסופית המודרנית. תפיסתו את האלהים נקראת "פנתאיזם". פילוסופיה זו אינה מקבלת מציאותו של אלהים מחוץ ליקום. לדידה, הטבע הוא האלהים ח"ו. האלהים אינו מרומם ח"ו, הוא אינו טרנסצנדנטלי. בנוסף לזה, הוא אינו מְתַקְשֵׁר עם האדם, הוא אינו מצווה לו. שפינוזה כפר אם כן גם בבריאה יש מאין, גם בהפרדה שבין האלהים לבריאתו, גם בתורה מן השמים וגם בהשגחה.

לדידו של שפינוזה, האדם אינו בעל בחירה, אלא כפוף לדטרמיניזם. אמנם האדם סבור שהוא חפשי, אך מדובר באשליה. שפינוזה נקלע בכך לסתירה פנימית בהגותו, שהרי אין הוא מוכן לשחרר את האדם מאחריות על מעשיו.

לעומת גישתו של שפינוזה כי הטבע הוא האלהים וכי אין עוד מציאות מחוץ לטבע, קובע הרב קוק ע"ה על פי תורת הקבלה כי האלהים הוא כן נבדל מהבריאה, אך נוכחותו מחלחלת לתוך הבריאה. ולכן אומר הרב קוק שצריך להתבונן בכל דבר במציאות כדי לגלות את המציאות האלהית שבתוכו.

השקפת חז"ל בענין האלהות והבחירה החופשית

רצונו החופשי של האדם אינו סותר את ההשגחה

כנגד טענתו של שפינוזה שתחושת החופש שיש לאדם אינה אלא אשליה, יש לנו את טענתו של ר' יהודה הלוי ע"ה, שאם אני חש שאני חופשי, משמע שכן אני חופשי. ההוכחה לקיום רצון חופשי מתבססת על הסתכלות בתוך נפשו של האדם, בניגוד להוכחה שמתבססת על הסתכלות על פעולתו החיצונית של האדם. הוכחה שמתבססת על הסתכלות בנפשו של האדם, נקראת בפילוסופיה "הוכחה אונטולגית".

האם הרעיון כי האדם חופשי סותר את הדעה כי ה' שליט כל-יכול בעולמו? ובכן, כל תופעה במציאות נגרמת או ישירות ע"י רצון חופשי, או כתוצאה מפעולת שרשרת שהתחילה ברצון חופשי. ויש שני רצונות חופשיים במציאות: זה של הקב"ה וזה של האדם. לדוגמה, הגשמים נוצרים מפעולת שרשרת שהתחילה ברצון ה', והמכונית נוצרה מפעולת שרשרת שהתחילה ברצונו החופשי של האדם.

לכאורה רצונו החופשי של האדם הוא סיבה ראשונה, באותה מידה שרצונו של הקב"ה הוא סיבה ראשונה. וכל אחת משתי סיבות ראשונות אלה מחוללת שרשרת של סיבות אמצעיות עד התוצאה הסופית. לכאורה אם כן, רצונו החופשי של האדם בלתי תלוי ברצונו של הקב"ה. אך, אומר ר' יהודה הלוי ע"ה – אין אלא סיבה ראשונה אחת, והיא ה', ורצונו החופשי של האדם אינו אלא סיבה אמצעית בתוך שרשרת הסיבות שמתחילה מן האלהים. אין ה' מכתיב ישירות את כל ההתרחשויות. הוא מתנהג כסיבה ראשונה ממנה מתגלגל תהליך של סיבות ביניים עד המאורע. והאדם יכול לגלות כי רצונו החופשי משתלב בתוך התהליך הזה. הגזירה והבחירה נכונות בו-זמנית. ה' הוא המכתיב כל דבר, אך לא תמיד בצורה ישירה ומידית. הוא עושה זאת דרך תהליכים שונים (להרחבה ראה בספר הכוזרי, מאמר ה', פיסקאות יט-כב. כ"כ ראה פירוש "דיבור ומחשבה" של הרב שלמה טולידאנו על ספר הכוזרי, עמ' 265).

למה הדבר דומה? למשחק עסקים בו מכינים תכניות מגרה לכל האפשרויות. היריבים חופשיים בהחלטותיהם, ובכל זאת אני יכול להוביל לתוצאה הרצויה לי, ע"י אותן תוכניות מגרה שמתמודדות עם כל המצבים (ראה שיטות שפיתח בכיוון זה פרופ' אומן, חתן פרס נובל).

הסתירה בין שליטתו המלאה של הקב"ה בעולמו ובין הבחירה שניתנה לאדם

רבינו בחיי בעל ספר "חובות הלבבות", מציין כי בין המכשולים בפני עבודת האלהים, הנפש מונה את בעיית הסתירה הנמצאת למראית עין בתורה בין שליטתו המלאה של הקב"ה בעולמו ובין הבחירה שניתנה לאדם, והיא מבקשת מן השכל שיפתור לה גם בעיה זו. והשכל עונה שבעצם, הסתירה נמצאת במציאות עצמה, שהרי אנו רואים במציאות, שבמקרים מסוימים האדם פועל לפי רצונו, ובמקרים אחרים הוא פועל בניגוד לרצונו. וגם כשהוא פועל לפי רצונו, התוצאה במקרים רבים אינה לפי רצונו.

ויש מחלוקת משולשת כדי להסביר את הסתירה הזו. מדובר בשלש כיתות פילוסופיות, ואלו דעותיהן: 1) חופש מושלם לאדם. 2) הכל לפי גזירה מן השמים. 3) שני הדברים קיימים ביחד.

הדרך השלישית היא המסתברת ביותר. והסתירה שבה, היא רק למראית העין, בגלל חולשת שכלנו. אי-יכלתנו להבין בעיה זו, היא אחת הטובות שעשה לנו הקב"ה. הרב מביא דוגמאות לחולשת דעתנו (חובות הלבבות, שער עבודת האלהים, וכן שם בפירוש "דיבור ומחשבה" של הרב שלמה טולידאנו, פרק ח – בעיית הבחירה עמ' קטו-קטז).

בין שתי האפשרויות שאומר לנו השכל שיש בחירה מצד אחד ואין בחירה מצד שני, שפינוזה תפס רק צד אחד של ה"אין בחירה". אמנם נכון הדבר כי הקב"ה הוא שמנהל את העולם, אך אם אין בחירה חופשית, על סמך מה מענישים אדם שהוא גנב או רוצח? ולא רק על פי התורה יש להענישו, אלא כך מקובל בכל העולם החילוני והדתי.

טעות שפינוזה בהוכחותיו הכביכול מתמטיות

לאורך ההיסטוריה אנו מוצאים מספר הוגי דעות המתיימרים להוכיח את עקרונות תורתם בצורה מדעית. שפינוזה הוא אחד מהם. בימינו נוהגים לכנות הוכחות מסוג זה בשם הוכחות "פסבדו-מדעיות". אלו הן הוכחות המתיימרות להיות מדעיות, אך על פי דעת עיקר הקהילה המדעית, הן אינן עומדות בדרישות השיטה המדעית, בין היתר בשל חוסר תימוכין עובדתיים או בשל חוסר סבירות.

שפינוזה התיימר להוכיח כביכול בצורה מדעית את ענייני האלהות וכל ענייני הפילוסופיה. זו כמובן טעות, זה לא מדעי. כאמור, זה פסבדו-מדעי. אכן הוא הגיע ב"הוכחותיו" למסקנות מוטעות בעיני היהדות ובעיני פילוסופים רבים.

כל תורה מדעית משתלשלת מהנחות יסוד שהונחו בראשיתה – אקסיומות. אם יש באותן אקסיומות טעויות או חוסר סבירות, הרי שכל המסקנות שישתלשלו מהן תהיינה מוטעות.

למשל: אחת מהנחות היסוד של שופט בית המשפט העליון בעבר פרופ' אהרון ברק היתה שיש לכל אדם זכויות על גופו. התוצאה בין היתר: משכב זכור מותר. זה נראה כהוכחה מתמטית. אבל אני כופר באקסיומה זו. היא מוטעית לדעת התורה ולדעת רבים אחרים, ולכן גם המסקנה היא בהתאם.

ישנם הרבה אנשים הטוענים שיצירותיו של אהרון ברק הן יצירות מופת, וכי כל מסקנותיו הן מדויקות. הכל טוב ויפה, אבל ישנן לדעתי מספר הנחות יסוד שלו שהן מוטעות. הבעיה היא שהרבה אנשים מקבלים את האקסיומות שהוא קבע, בלי לערער עליהן.

שופטת בית המשפט העליון בעבר דורית בייניש קבעה כי זכויות הפרט גוברות על הביטחון. כתוצאה מכך הזיזו את גדר ההפרדה כמה פעמים, לקחו אדמות ומסרו אותן לערבים וכו'. הם נתנו עדיפות לזכויות הפרט, על פני ביטחונם של חיילינו וביטחון המדינה. כידוע, רבים וטובים כופרים בנכונות הקביעה הנ"ל.

קרל מרכס חשב שהוכיח בשיטה מדעית את האידאולוגיה הקומוניסטית. אך כולנו יודעים שהקומוניזם קרס בקול רעש גדול בברית המועצות בשנת תשנ"א (1991).

דוגמה נוספת להנחת יסוד מוטעית: "לא קיים אלא רק מה שאני רואה". מסקנה: "לא רואים את האלוהים, לכן הוא לא קיים"!

שמעתי פעם ילדה בת 8 שהתמודדה עם טיעון זה שהשמיעה אחת מחברותיה. היא ענתה לה בחכמה רבה: "את לא רואה את האויר, אז הוא לא קיים…".

מהויות ותופעות – תכונת האינסופיות של המהות

לשאלת השואל כיצד להוכיח כי מהותו של כל דבר הינה תמיד אינסופית: פשוט הוא שהמהות אינה ארצית, ולכן היא אינה מוגבלת. המוגבלוּת נמצאת בעולם הארצי, בעולם הכלים, בעולם התופעות. לעומת זאת, בעולם המהויות אין כלים ולכן אין גבולות.

כידוע, תורת הסוד היא תורת המהויות. חכמת הסוד מכניסה את הלומד לאוירה של האין-סוף. לעומתה החכמות האנושיות טובלות באוירה של סופיות. המיסטיקן מתבונן באינסופיותה של היכולת. המדען לעומתו מחפש את מגבלות הכוח. במיסטיקה שולטת התפיסה של אינסופיות היכולת, ובמדע – העדר חירות. אעפ"כ האינטראקציה בין ההכרה המדעית להכרה המטפיזית הינה פוריה ומעשירה ביותר (ראה ספר אורות הקודש לרב קוק ע"ה, ח"א, שער חכמת הקודש, פרקים פז-פט).

==

הרב אהרן טולידאנו הוא מרבני "דרך אמונה"