השבוע נפטר סופר גדול, א"ב יהושע, שהיה לו חלק משמעותי בעיצוב דעת הקהל הישראלית. א"ב יהושע זיהה את עצמו כ'ישראלי ציוני'. היו לו שורשים של מספר דורות בארץ. הוא התבטא בעבר ש"אילולא המדינה מה יישאר לו בחיים משום שכל תכלית חייו זה הציונות הישראלית". הוא ציין בעבר שגדולי הסופרים בתנועת ההשכלה הקימו את התנועה הציונות, אשר לבסוף הקימה את המדינה.

מדוע הקדמתי את ההקדמה הזאת?

אין צל של ספק שאותם סופרים שהוא ציין אותם, והוא בכללם, אכן באמת ישראלים ציונים שהלהט שלהם לציונות היה מבין הגורמים שדחפו לתקומת המדינה. אבל צריך לזכור שמאותם סופרים שהוא ציין, הרבה מאוד מהם היו כאלה שלגלגלו מאוד על תורת ישראל. ומאחר ולא מדובר באנשים שאינם משכילים אלא באנשים משכילים, העובדה הזאת היא בבחינת כישלון כפול ומכופל שלהם.

במובן הדתי האמוני, זה ברור מדוע בעייתי לצחוק על תורת ישראל. אבל גם בהיבט הרציונאלי, כל אדם שיש לו שכל בקודקודו ישאל את השאלה הבסיסית 'איך עם שפוצל להרבה קהילות ומפוזר בתפוצות התבל במזרח ובמערב בצפון ובדרום התקיים אלפיים שנה ללא מדינה?' והתשובה היא אחת ואין זולתה: תורת ישראל שמרה על עמנו בכל מקום שהוא. וזאת למרות ההבדלים של ניואנסים שונים בין הקהילות. ואם כן, משכילים כמותם, איך התעלמו מהדבר הכול כך מהותי הזה?

ציונות חילונית בלבד אין ביכולתה לתת מענה ביטחוני

איננו באים לבקר אותם על שעבר אלא אנחנו מתייחסים להווה. וזאת בגלל שהבסיס של תקומת מדינת ישראל היה בסיס ציוני ישראלי חילוני, בהעדר תורה במדינת ישראל נשקפת סכנה אמיתית לקיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. הרי מה ששימר אותנו בחוץ לארץ בלי מדינה היה תורת ישראל.

כיום לצערנו הבסיס למשטר במדינת ישראל הוא משטר דמוקרטי מערבי. ככול שהולכים אך ורק על הבסיס הזה בלי הבסיס האמוני והתורני, אנחנו רואים שאנחנו מתקרבים מיום ליום למציאות מאוד מאוד מסוכנת שמדינת ישראל תהיה 'מדינת כל אזרחיה' לא מדינת העם היהודי.

האויבים שלנו – הלא הם הערבים שהשמאל הישראלי טיפח אותם כעם – ידם אינה מושטת לשלום. לערבים יש מושגים שונים ומנטליות משלהם. הם אינם מושיטים יד ואומרים: 'בסדר, אנחנו עם – אתם עם, בואו נראה איך נחיה ביחד', אלא להיפך; הטענה של הערבים היא 'כולה שלי', ובשל ה'כולה שלי' הם נלחמו ויילחמו בנו. דבר שיסכן מאוד מאוד את קיומה של מדינת ישראל.

אז עם כל הכבוד שא"ב יהושע כמו רבים כמוהו אמרו: 'אין מה לעשות, אנחנו צריכים ללמוד לחיות עם הפלסטינים שחיים כאן', השאלה היא באיזה מחיר?

נכון שצריך ללמוד איך חיים עם הערבים אבל השאלה באיזה דרך, אפשר מצד אחד להושיט יד לשלום אבל ביד השנייה לומר בתקיפות 'זאת מדינת ישראל של עם ישראל מכוח התנ"ך', אם אתה בא מכוח התנ"ך וביד שניה מושטת לשלום אולי יש על מה לדבר.

אבל מהרגע שטוענים 'זאת מדינת ישראל והיד מושטת לשלום ויש כאן שני עמים שיש להם זכויות שוות – ויחלוקו' מציאות שאינך מכיר את המנטליות והתפיסה של הפרטנר שלך אתה מסכן את הביטחון הלאומי של מדינת ישראל.

לערבים יש תפיסה תרבותית ומנטליות שונה – הם טוענים 'כולה שלי'. לכן הם פרטנר מסוכן מאוד ולכן זוהי אחת השגיאות הגדולות ביותר של השמאל הישראלי.

בלי הבסיס האמוני – אין קיום למדינה כמדינת העם היהודי

אכן הישראליות הציונית תרמה להקמת המדינה, ויישר כוחה על כך, למרות הפלוגתא שיש לנו עמם בעניין האמוני והתורני.

אבל היום עם פטירתו של א"ב יהושע, אנחנו צריך להתפלל לסיומה של תפיסת העולם הציונית החילונית. אם תפיסת העולם הזאת לא תחדול מלהתקיים בקרוב יש סכנה גדולה מאוד לזהות היהודית של עמנו, לזהות היהודית של מדינתנו, וחלילה לא ירחק היום שמה שהציונות בנתה במו ידיה היא גם תהרוס חלילה.

אנחנו מאמינים בני מאמינים שתהיה התפקחות בקרב עמנו ונשוב לתפיסת עולם אמונית תורנית – שאכן הבסיס של עצם קיומנו כאן בארץ ישראל הוא עם קודש בארץ הקודש, עם ירושלים עיר הקודש ועם המקדש העתיד להבנות במהרה בימינו.