השבוע נזכרתי בשיחה שניהלתי לפני כשנה עם אחד מהמועמדים הבכירים ברשימת ימינה, כמה שבועות לפני הבחירות, שכבר היה נראה שנתניהו לא צפוי להגיע לבלוק של 61 מנדטים.
באותה שיחת מסדרון לפני הריאיון, ניסיתי לברר עם אותו המרואיין האם הוא חושש שוב ממבוי סתום. התשובה די הדהימה: "די, הלוואי שכבר יקבל 61 והסרט הרע הזה ייגמר".
כבר אז הבין אותו בכיר, שאם ימינה תיקלע למצב של בחירות חמישיות או לחתוך מגוש נתניהו, הבחירה תהיה קשה ובסתר ליבו קיווה שהם לא יגיעו לאותה סיטואציה.
מסמך אחד שמספר את הכל
ביום שני האחרון מחנה הימין קיבל את ההמחשה הכי חזקה לפספוס הענק, שהוביל להקמת ממשלה עם השמאל, במקום ממשלה לאומית "על מלא".
הפשרה בין איילת שקד לשמחה רוטמן שהובילה לקידום חוק האזרחות, הוכיחה למי ששכח שבכנסת הנוכחית יש רוב ברור ומוצק של 72 חברי כנסת ימניים, שאלמלא יריבות אישית, אגו, ושיקולים לא בהכרח עניינים – יכלו להקים את ממשלת החלומות של המחנה הלאומי והאמוני.
צילום: יונתן זינדל/פלאש 90. דני שם טוב, דוברות הכנסת
שמונה חודשים של ממשלת בנט-לפיד התאפיינו דווקא בקיטוב הולך ומסלים בין סיעות הימין בכנסת.
לא נדיר לשמוע חברי כנסת של הליכוד או הציונות הדתית אומרים שיותר קל להם לעבוד עם נציגי מרצ או העבודה מאשר עם חבריהם לשעבר בימינה, ולא זו בלבד בגלל תחושת הבגידה.
והנה ביום שני האחרון חתמו שבע סיעות הימין על מסמך אחד של שיתוף פעולה – עזרה הדדית על העברת הצעות חוק האזרחות של שקד ורוטמן. לראשונה, הצליחו כל 72 נציגי הימין בכנסת – משני צידי המתרס – להסכים על חקיקה ציונית משותפת, תוך התעלמות מאיומי השותפים משמאל.
מסמך ההסכמות על חוק האזרחות
יש קואליציה ואופוזיציה?
בניגוד לאיילת שקד, שנאלצה להישאר בבידוד בבית, שמחה רוטמן הסתובב מרוצה במסדרונות הכנסת. מבחינתו הסבלנות השתלמה.
מאז הפלת החוק הקודם לפני שבעה חודשים, שקד התרוצצה בין השותפות הקואליציוניות בניסיונות עקרים לייצר תמיכה לאישור החוק. לאחר שכלו כל הקיצין, היא הבינה שהדרך היחידה לאישור החוק עוברת דרך שיתוף פעולה עם האופוזיציה, שם חיכה לה בשקט רוטמן.
גיבוש הרוב הפרלמנטרי לקידום חוק האזרחות התאפשר רק לאחר ששקד הבינה שהממשלה שהיא חברה בה לא תעביר את החוק, וכעת היא לגמרי תלויה באופוזיציה מימין, ואת זה חבריה משמאל לא אוהבים.
אמנם עדיין מוקדם לדעת מה תהיה ההשפעה בתוך הממשלה, ומה יהיה "תג המחיר" שיגבו בסיעות השמאל, אבל מה שהתחדד זה שכבר אי אפשר לטשטש את הקו האמיתי שמפריד בין חברי הכנסת.
האם מתישהו בכנסת הנוכחית המחנה הלאומי יתגבש לכדי קואליציה הומוגנית, שבאמת תשקף את הרוב הימני במדינה? לא בטוח.
יו"ר הקואליציה סילמן סוגרת קצוות עם מרכז האופוזיציה לוין (צילום: סרוגים)
ככל שנתניהו נשאר בזירה הפוליטית, לא צפויים שינויים משמעותיים, אבל השבוע לוח ההצבעה של מליאת הכנסת הראה שוב באיזה מקום היינו יכולים להיות בעולם מקביל.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
