בגילוי דעת שפרסם היום ראש ישיבת פתח תקווה, הרב יובל שרלו בדף הפייסבוק שלו ובאתר הישיבה, הוא מתייחס לסוגית גיוס בנות לצה"ל.

על עצם המחלוקת בנושא, כותב הרב כי אינה שלילית, "להפך, מחלוקת מבטיחה כי כל ההיבטים של סוגיה יבואו לידי ביטוי; מחלוקת מעצבת חברה בניגוד למגדל בבל הרע, בו הייתה כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים"

אך בסוגיה זו מוסיף הרב כי מדובר במחלוקת בעלת סממנים לא טובים: "טענות עובדתיות שנאמרות ללא כל בדיקה, וללא כל יכולת לבדוק אותן ("הבנות דווקא מתחזקות בצבא"; "כל הבנות מתדרדרות בצבא"); האשמות שאינן עוסקות בנושא עצמו, כי אם במגמות נסתרות או באופן ניהול המחלוקת ("הם משקרים"; "המגמה של המאבק בבנות היא הכנסתן חזרה לכלוב ושלטון הרבנים")

"אי-הכרה באמת המסוימת שנמצאת גם בצד השני, והקצנה ללא צורך של עמדות הטוען עצמו; והסכנה הגדולה של התדרדרות המחלוקת לשלילת הלגיטימיות של הצד השני. לא כל עמדה שהיא לא נכונה הופכת להיות לא לגיטימית, וצריך כמה שיותר להגדיל את הפער בין שני הניסוחים האלה."

מתנגד אך לא אוסר

את הסיבות למחלוקת תולה הרב בגלות, ובכך שלא היה לנו צבא במשך אלפיים שנה, מה שהשפיע על דלות החומר התורני בנושא. "לפיכך, קשה מאוד לקבל את הפסיקות הקיצוניות. קשה מאוד לקבל את הפסיקה הקובעת כי זהו 'ייהרג ואל יעבור', … באותה מידה קשה מאוד לקבל עמדה הקובעת כי חובה על כל בת להתגייס לצבא. אין מקורות של ממש לביסוס עמה זו."

דעתו האישית של הרב היא להתנגד לגיוס אך לא לפסוק בנושא בצורה מוחלטת אלא בצורה 'עגולה' "לא חובה; לא איסור; לדעתי, אכן נראה מתוך המקורות שמקומה של הבת אינו בצבא, וכתבתי על זה פעמים רבות במשך שנים רבות. אני כן נוטה לחשוב כי "אין דרכה של אישה לעשות מלחמה" הוא עניין יותר מהותי, הכרוך באותם תחומים בהלכה שמבחינים בין גברים לנשים ולא באותם הלכתיים רבים בהלכה המשווים אישה לאיש לכל נושא שבתורה, אולם למיטב זכרוני לא נקטתי מעולם במילה "אסור", ובוודאי שלא זו המילה השכיחה בדבריי על הסוגיה. "

מעדיף שירות לאומי

לבנות העומדות בפני החלטה כותב הרב: "הסוגיה כבדת משקל, ואינה פשוטה. המניעים שלך לשרות צבאי מובנים ומעוררים הערכה: הרצון שלא להיות נפרדת ושונה; לקדש שם שמיים; להגן על עם ביטחון עם ישראל; לממש את עצמך בתפקידים מיוחדים וכדו'. אני חושב שמהמקורות עולה כי יש לנטות יותר להימנעות משרות צבאי, אם כי איני יכול לומר שהדבר אסור."

"לא זו בלבד, אלא שאני רואה חשיבות עליונה בשרות הלאומי במבט הרבה יותר רחב: החשיבות העליונה של ראיית שאלות הצדק החברתי כסוגיות הקובעות את זכות הקיום של מדינת ישראל וחלק בלתי נפרד מהביטחון הלאומי… אני רוצה להדגיש בפנייך את העובדה שנימוקיי אינם בנויים על החשש שמא תתקלקלי בצבא. יש לי אמון בך, ובכלל אני חושב שחינוך מכוחו של פחד אינו מביא תוצאות ברוכות.

לבת המתגייסת אומר הרב: "אם תחליטי ללכת לשרות צבאי נגד העמדה שנראית לי העמדה התורנית היותר קרובה, אזי יש הרבה דברים שצריך לעשות לקראת השרות הזה: להעדיף שרות רחוק מיחידות השדה וממחנות סגורים, להתכונן לקראתו, ללכת ללמוד במדרשה לפני השרות וכדו'. כמו בת ההולכת לשרות לאומי – גם את צריכה, ואולי יותר, להתכונן לאתגרים שהשרות הצבאי מציב בפנייך. אשמח לעזור לך כמידת יכולתי".

למוסדות החינוך מציע הרב שרלו להעדיף את השירות הלאומי, אולם לאפשר גם לעמותות העוסקות בגיוס להציג את עמדתן. "לא יהיה זה נכון מצד המוסד לסגור את שעריו בפני עמותות העוסקות בשרות הצבאי לבנות. ראשית, זו עמדה שנראית לי לא נכונה מבחינה הלכתית. לא זו בלבד, אלא שהבנות זכאיות לבחירה חופשית, ולא להכרעה במקומן. זה גם לא יהיה חכם לעשות כך, והעובדות מלמדות בעד עצמן: גם במוסדות שיש חסימה מוחלטת בפני עמותות כאלה – אחוז הבנות המתגייסות עולה, והן עושות זאת מתוך בעיטה במוסד ומתוך כעס וטינה, כתהליך של מרד, ולא כתהליך של לווי וחיזוק."