הכאוס שאנו מצויים בו בגל החמישי של הקורונה אינו מפתיע איש. כאשר תופסים הנהגה באופן שאינו ראוי התוצאה הבלתי נמנעת זוהי משילות מעורערת; והדברים מתבלטים ברגעי משבר, ובמדינת ישראל כל רגע הוא רגע משבר.

ניתן להפיק מכאן לקח מוסרי: אדם לא יכול למלא תפקיד שאיננו מתאים לו. ישנו מדרש קבלי שמתאר שבעת שאדם מגיע לשמים הוא נשאל "מה שמך?"; במידה והוא איננו זוכר את שמו, המלאך "מכה אותו בשוטי ברזל" עד שייזכר בשמו. ההסבר העמוק למדרש הוא שלכל אדם יש "שם" – ייעוד בעולמו של הקדוש ברוך הוא – ובמידה הוא שוכח אותו, המציאות טופחת על פניו.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

(צילום: לע"מ)

כיצד יזכור האדם את שמו? עונה המדרש שלכל אחד ואחת ישנו "פסוק" מיוחד ששמם רמוז בתוכו (ויש שנוהגים לומר את הפסוק שלהם בכל יום בסוף תפילת שמונה עשרה); במילים אחרות – רק מתוך חיבור לערכים נצחיים ניתן למצוא את הייעוד האישי.

זהו כלל נכון לכל המישורים: אם בזוג שהתחתן למען אינטרסים ואם בבחירת מקצוע בעבור בצע כסף. כאשר אדם שוכח את העולם הערכי שלשמו הוא יצא לדרך מלכתחילה, הקריסה היא בלתי נמנעת.

הגל החמישי של הקורונה יעבור; עם ישראל ישרוד גם אותו. הכאב הוא על אותם נזקים וכאוס שהיו יכולים להימנע; התקווה היא שהלקחים יופקו קצת יותר לקראת העתיד.

הרע יעבור. הטוב יתגבר. בעזרת ה'.