וינסטה רוזנברג הוא צעיר יהודי בן 38 שהיגר לארגנטינה מפולין בשנת 1928 כדי להשאיר מאחור את יהדותו, את קהילתו ואת משפחתו ולאפשר לעצמו התחלה חדשה בלי כל "המשקלות" שהכבידו על חייו בפולין.

שהחדשות מפולין מתחילות להגיע אליו, כולן באיחור של ימים ושבועות, מתחילות לעלות אצלו תחושות ושאלות לגביי עצמו. שאלות כמו האם נהג נכון בכך שעזב את משפחתו בפולין? האם היה יכול להביא, לפחות את אימו לארגנטינה? האם הוא עדיין יהודי? האם הוא רוצה להיות יהודי?

את כל התחושות הללו והמעשים שבעקבותיהן כותב סנטיאגו א' אמיגורנה בספרו "הגטו הפנימי" שמגלה שגיבור הספר רוזנברג הוא בעצם סבו! אמיגורנה מתאר מציאות של מהגר שרוצה מאוד להשתלב ולהיבלע בתוך התרבות והאוכלוסייה המקומית. לאבד את הצביון המיוחד שלו שבלט כל כך בפולין.

(באדיבות: הוצאת הספרים "כנרת-זמורה-דביר")

רוזנברג מחפש את הדרך שלו בתוך החיים בארגנטינה יחד עם חברים היהודיים ויחד עם אשתו ובנותיו הארגנטינאיות. אבל הידיעות על המלחמה ועל השואה מערערות אותו ומכבידות על הרצון שלו למחוק את הזהות היהודית שלו. רוזנברג מתחיל לבנות לעצמו מעין גטו פנימי שבו הוא סוגר את עצמו, מקיף את עצמו בחומה מול המציאות הארגנטינאית שסובבת אותו והוא מבקש להזדהות ולהתחבר עם אימו שנמצאת בוורשה, בגטו.

הוא מצליח לקבל ממנה מספר מכתבים בודדים שבהם היא כותבת לו על גזרות הנאצים, תחילה לפני הקמת הגטו ובהמשך אחרי הקמת הגטו ומבקשת את עזרתו. בשלב מסוים נפסקים המכתבים ורוזנברג לא יודע מה עלה בגורלה של אימו למרות הידיעות המעורפלות שמגיעות על מבצע של הרג ורצח יהודים בידי הנאציים, שאיש לא מאמין להם.

זה ספר שלוקח אותנו למקום אחר וזמן אחר אבל מעלה שאלות ומחשבות שנוגעות לכל אחד ואחת על זהותו האישית. על הזהות המשפחתית והלאומית שלו מול הזהות שלו במציאות. על ההתמודדויות, על הנוסחאות האפשריות ועל הדרכים להתמודד עם כל זה.

הגטו הפנימי, סנטיאגו א' אמיגורנה, 159 עמ', מחברות לספרות: כנרת-זמורה-דביר.