פרשת ויגש: מה פשר הגלות? – בדרך כלל אנחנו תופסים את הגלות כעונש, שהרי כך התורה מציגה אותה, וכן התנ"ך כולו מציג את הגלות פעם אחר פעם, כעונש. אבל פרשת השבוע מספרת לנו משהו אחר.

כשיעקב אבינו יורד למצרים ומתחיל את אותן מאתיים ועשר שנות גלות, אומר לו הקב"ה "ויאמר, אנכי הא-ל א-להי אביך, אל תירא מרדה מצרימה", אל תפחד לרדת למצרים, "כי לגוי גדול אשימך שם", גלות מצרים מטרתה להפוך את המשפחה הקטנה לעם גדול, "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד", דווקא בגלל הצרות הגלותיות, ובכך הפכנו לעם. ממילא זה לא עונש.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

WhatsApp Video 2021-12-09 at 06.50.09

הפסוק הבא מעמיק בכך הרבה יותר. ממשיך ה' ואומר ליעקב: "אנכי ארד עמך מצרימה, ואנכי אעלך גם עלה", ההליכה למצרים מוצגת כירידה, והיציאה ממנה כעליה. אפשר להסביר זאת כי יורדים לחוץ לארץ ועולים לארץ ישראל, וזה כמובן נכון. אבל יש פה משהו הרבה יותר עמוק, אומר הרב קוק, שהזהות של עם ישראל, הזהות המשפחתית של אברהם, יצחק, יעקב והשבטים, היתה זהות פרטית, הם היו בני אדם כמו כולם, אבל היתה להם "ברכת אברהם", היתה איזו תוספת מיוחדת, איזו אקסטרה רוחנית. ואז ירדנו למצרים, ירידה במובן של מחיקת הזהות הזו, המצרים הורידו אותנו למ"ט שערי טומאה, ובכך נמחקה הזהות העברית הזו, ואחריה נולדה ועלתה זהות חדשה, זהות של עם ישראל שהוא עם שונה בתכלית, מהמסד עד הטפחות, מכל אומות העולם.

גלות מצרים לא רק הפכה אותנו לעם גדול מבחינה מספרית, אלא גם שינתה את הזהות הבסיסית והיסודית שלנו, והעלתה אותנו לזהות של "אתה בחרתנו מכל העמים". הגלות לא חייבת להיות רק עונש, היא יכולה להיות משהו הבונה את עם ישראל לתפארת.