עוצמתן של הפגנות בלפור, עם החיפוי התקשורתי הצמוד שינו כפי הנראה את מהלך ההיסטוריה. בהשפלת כבודם של ראש הממשלה ורעייתו, נוצרה קריאת כוון לאלפי שוטרים, פרקליטים ועיתונאים להעמיק את הבור ולדאוג שלא ניתן יהיה לצאת ממנו. כך חברו מקורות הכוח העוצמתיים שבישראל לפתוח את שערי הגיהנום ומהם יצא מנסור עבאס, כדי להכריע את השטן נתניהו.
הפגנות הימין לעולם לא יוכלו להגיע להשפעה כזו ולו רק בגלל שעורכי המהדורות, שומרים על כתביהם לסקר דברים חשובים באמת. או אז שואלים את עצמם אנשים רבים – הפגנות הימין לעולם לא יוכלו להגיע להשפעה של הפגנות השמאל ולו רק בגלל שאלו שעורכי המהדורות, שומרים כל כתביהם לסקר דברים חשובים באמת. או אז שואלים את עצמם אנשים רבים
ובכן בתורתנו הקדושה ישנה מצות תוכחה: "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא". והגמרא אומרת: "מניין לרואה בחברו דבר מגונה שחייב להוכיחו? שנאמר: 'הוכח תוכיח' ".
התרגלנו לתפיסת עולם שמאפשרת ומכילה כל עוול, אלא אם כן הוא נוגע אלינו, ואז אנחנו מוחים כי תחושת הצדק הטבעית מתקוממת כנגד העוולה. אבל התורה אומרת שגם כאשר אין הדבר נוגע בנו ישירות, יש לנו אחריות שלא לשתוק. כלומר-הקב"ה מחייב שתהיה מחאה כלפי מה שמגונה וניתן להבין זאת גם כעיצוב תודעה חברתית עוצמתית, שיודעת להפעיל כוח מוסרי כנגד מה שמפר את הסדר הרוחני הראוי.
זוהי תוכחה תרבותית ביחס למעשים מגונים ברמה המקומית, אבל ישנם מצבים שמחייבים תוכחה מסדר גודל אחר לגמרי וזאת כאשר הדברים נוגעים ל'דברי שמים'.
הרמב"ם בהלכות דעות (פרק ו' הלכה ט') אומר שכאשר יש פגיעה ב'דברי שמים', הדין הוא שאם אדם לא חזר בו אחרי שהוכיחו אותו בסתר "מכלימין אותו ברבים ומפרסמים חטאו ומחרפים אותו בפניו ומבזין ומקללין אותו עד שיחזור למוטב, כמו שעשו כל הנביאים בישראל".
התגובה הקיצונית שהרמב"ם מעמיס על מצות התורה זוכה להערה של מילה אחת ב'כסף משנה' המביא את כל מקורותיו של הרמב"ם – "פשוט". כלומר אין לזה מקור בתלמודים, אבל זו היא סברה פשוטה שאינה זקוקה לתימוכין.
מה כל כך פשוט כאן? איך הרמב"ם השקול וקר הרוח יוצא כאן מגדרו עד כדי חירוף, ביזוי וקללה? הכך היא דרכם של חכמים?
אולי התשובה נעוצה בהגדרתו את החטא כ'דברי שמים' ולא בנוסח שבו עצמו השתמש קודם והמוכר יותר "דברים שבינו ובין המקום". מול חטא פרטי צריכים להתקומם, אבל בסוף לאדם ישנה בחירה חופשית.
'דברי שמים' מכוון למרחב אחר לגמרי – למה שהוא שיבוש של ה'תכנית' האלוקית, כפי שכבר למדנו על בשרנו ש'מפני חטאינו גלינו מארצנו'. כאשר מתחולל קלקול שכזה – הסכנה היא ביחס לכלל ישראל, כי הבחירה בנו היא כדי להביא את ה'שמים' לארץ וכשפונים לכך עורף הצורה הישראלית כולה יורדת מדחי אל דחי. בתוכחה יש כוח מרפא, בכך שהציבור מתקומם בכל כוחו כנגד הקלקול. כשהרמב"ם משווה זאת לנביאים הוא מלמד על אותם מצבים שבהם החטא הפסיק להיות עניינם של יהודים יחידים והפך לנורמה ציבורית.
הפגנות ה'ימין' אינן פרקטיות במובן של שינוי סדר יום לאומי, כפי הנגלה לעין. אבל מה שיותר חשוב הוא שהציבור מתעצם כדי לעמוד אל מול השיבוש הזה של המערכות הלאומיות. האם הקב"ה נענה לתפילות אבותינו לשוב לארץ, כדי שנמסור את שלטוננו בידי נוכרים? שנתנכר לזהותנו היהודית? האין זה 'פשוט' שצריכים להפגין בכל העוצמה כנגד רוח העוועים הזאת?
אנחנו עושים את המעשה הקטן שלנו, אבל במעמקים מתרקמת רקמת חיים חדשה שאליה הולכים ומצטרפים כל אלו שרוצים בכל ליבם את החיים הלאומיים היהודיים. אין לנו מערכות תקשורת ומשפט שיתנו את הגב, אבל אנחנו בונים משהו עמוק וחזק מהן.
==
הרב אהרון אגל-טל הוא יו"ר המכון לאסטרטגיה חינוכית יהודית
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
