קביעתו של הרב איתי אליצור לפיה התורה בעד אפרטהייד מקוממת מאד. הסיבה לכך היא פשוטה, לא קיים מושג אפרטהייד בתורה במובן אותו תופס העולם כיום.

במילים אחרות, האיסור של עם ישראל להתחתן בעם זר או להמליך עלינו אדם זר אינו נובע מלוקסוס או מעליונות הגזע היהודי במשמעות המקובלת נגדה יצאו רוב עמי האנושות ושנגדה אכן ראוי לצאת. 'ישראל באומות כלב באברים' אמרו חז"ל, כלומר אנו קיימים בעולם להחיות אותו, לשרת אותו, להופיע בו את שם ה'. מבחינה זו ההבדלה וההפרשה של עם ישראל אינה התנשאות חיצונית גאוותנית אלא ביטוי לתפקיד ספציפי מיוחד.

הסברה כזו אם תֵאמר נכון היא ההפוכה לחלוטין ממושג האפרטהייד. אמת פשוטה זו מוסתרת משום מה על ידי אנשים לאומיים בעם ישראל כשבכך הם מפספסים את מהותה של הבחירה שבחר בנו בורא העולם.

המושג לתקן עולם במלכות שד-י שאנו אומרים כל יום בעלינו לשבח כולל בתוכו את האמירה יכירו וידעו כל ישבי תבל כי לך תכרע כל ברך ובהמשך נאמר וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי-לְךָ תִּכְרַע כָּל-בֶּרֶךְ. דייק בטקסט כי רשעי הארץ יכירו וידעו. יש כאן שיא של אהבה לכל העולם גם לרשעים שבו. אגב ככה נהגו אבות האומה שמעולם לא בזו לעמים סביבותיהם אלא נהגו איתם בישרות כדברי הנצי"ב. לצערי משום מה הישרות הזו נעדרת היום לא רק בשמאל הישראלי אלא גם בימין.

מתוך כל זה אני חייבים לומר באופן ברור כך: התורה כולה היא מחאה נגד כל סוג של אפרטהייד, כל התורה היא ענווה ואהבה לכל אדם, לכל גזע ולכל חרק וחיה. אלא מה התורה מבדילה ברמות הקיום. וכפי שבעץ יש ענפים עלים גזע ושורשים כך בעולם יש הבדלה. אלא שזו הבדלה באותה אחדות וחס וחלילה לא אפרטהייד גויי מטמטם לב וגאוותני.