משתיקים אצלנו פגיעות מיניות של רבנים - סרוגים

משתיקים אצלנו פגיעות מיניות של רבנים

כשמדובר בפגיעות מיניות, הניסיון מוכיח כי רוב האנשים יעדיפו לכפור בממצאים שהתגלו מאשר לוותר על האמונה כי "אצלנו אין דברים כאלה". כשמדוברר ברבנים שפוגעים, הבעיה היא חמורה עוד יותר. הרב אודי פרומן מצדיק את נחום פצ'ניק שאינו חושף את זהות הרב שתקף אותו. לא מפני שהוא אינו בשל לגילוי הזה. אנחנו איננו בשלים

משתיקים אצלנו פגיעות מיניות של רבנים
  (אילוסטרציה שאטרסטוק)

לא עשית כלום! טוענת אודליה כרמון (א' מבית הנשיא) כלפי עמדתו של נחום פצ'ניק שלא לגלות את שם הרב שפגע בו. "אני עדיין לא בשל לכך", הוא מתגונן.

הוא אינו חושף את זהות הפוגע על אף שחשיפה כזו הייתה עשויה להציל רבים, שכן כל תוקף מינית הוא סדרתי. אין בתחום הזה מעידות חד פעמיות. מי שתקף את נחום תקף עוד תלמידי ישיבה רבים, והוא ימשיך בכך עד שלא יעצרו אותו. נחום יודע זאת. ובכל זאת הוא שותק.

צפו: בוגרי ישיבה שהותקפו מינית מדברים לראשונה

 יותר מכך, יכולתם לראות בסרט שנחום עדיין פגוע. 18 שנה לאחר הטראומה היא עדיין מנהלת את חייו. הפתרון נמצא בידי הקהילה הדתית, ומותנה בין השאר בהטלת האחריות על הפוגע. "לתגובת הקהילה יש השפעה עמוקה על פתרונה הסופי של הטראומה. איחוי הקרע בין נפגע הטראומה לקהילה תלוי, ראשית, בהכרה ציבורית באירוע הטראומתי, ושנית, בצורה כלשהי של פעולה קהילתית.

משהוכר בפומבי שאדם נפגע, שומה על הקהילה להטיל אחריות לפגיעה ולתקן את הנזק. שתי התגובות האלה – הכרה ותיקון המעוות – הכרחיות לשיקום הרגשת הסדר והצדק של הנפגעים" (הרמן, "טראומה והחלמה"). נחום מספר שקיבל הכרה ציבורית לאחר שמחה ברב אלון. זה חיזק אותו. אך הקהילה לא הטילה על רב פלוני את האחריות לפגיעה ולתיקון הנזק. לפיכך, הקרע של נחום עם הקהילה אוחה חלקית בלבד. ובכל זאת, הוא אינו פועל לחשיפת הפוגע ואינו מאפשר איחוי מושלם של הטראומה. מדוע?

אני חושש, אומר נחום, שהקהילה הדתית לא רק שלא תוקיע את הפוגע, אלא תנדה אותי.

נחום פצ'ניק בכתבת ערוץ 10

01

מוקיעים את המתלוננים

הניסיון במגזר הדתי לאומי מוכיח שמדובר בחשש מוצדק. בפרשת ההטרדות של הרב אבינר לפני 11 שנים מי שהוקע לבסוף היו המוטרדות. פורום תקנה הוקע על ידי מקורבי הרב אלון בתואנה שהטענות נגדו מקורן בקנאת רבנים בהצלחתו. אלמלא החלטתה של השופטת, קמפיין ההוקעה היה תופס תאוצה. במרבית הישובים שבהם נחשפת פגיעה מינית תוך פרק זמן קצר חווים הנפגעים הפיכת היוצרות ההופכת אותם לתוקפן ואת התוקף לקרבן.

כוחה של הקהילה הדתית עומד לה לתמוך בנפגעים רק כל עוד אין הדבר כרוך במחיר גיוס תעצומות נפש להוקעת התוקף. יש לכך מספר סיבות ראשית, קשה לאנשים להסתכל לרוע בעיניים. הם מעדיפים להסב מבט.

שנית, בכל פעם שמתגלה מקרה של פגיעה מינית במגזר הציוני דתי, ההתייחסות היא כאל רעידת אדמה, כאילו מדובר במשהו לחלוטין לא צפוי, משהו שהמגזר "מודיע עליו בתדהמה". זאת על אף שההפתעה היחידה היא בכך שכל כך מעט מכלל מקרי הפגיעה מתגלים. ההתייחסות הלא רציונלית הזו מצביעה על כך שככל הנראה הגילוי פוגש אותנו בלתי מוכנים לחלוטין להתמודדות איתו. הוא "דורך" לנו במקומות רגישים שפשוט מערערים אותנו.

הרב יהודה פרומן

215765_114239805325884_100002195940302_129300_7793265_n

אנחנו לא בשלים

גילוי פגיעה מינית במגזר מתנגש אצלנו באחת האמונות המרכזיות שלנו, ש"אצלנו זה לא קורה". כאשר המידע שיש לנו על המציאות סותר את האמונה הזו, אנחנו מרגישים צורך לבטל את הסתירה הזו. המנגנון הפנימי שלנו אינו מאפשר לנו לחיות במצב של סתירה פנימית.

זוהי דוגמה למצב של דיסוננס קוגניטיבי, תיאוריה שהוצעה ב- 1957 על ידי הפסיכולוג החברתי הידוע ליאון פסטינגר. דיסוננס קוגניטיבי מוגדר כחוסר התאמה, או כסתירה בין דעות, עמדות, אמונות או תפיסות של האדם. גם סתירה בין התנהגותו של אדם ובין העמדות שלו היא למעשה מצב של דיסוננס קוגניטיבי.

הנחת היסוד של תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי היא, שאנשים מונעים לשמור על התאמה אמונות, תפיסות, דעות ועמדות, מפני שכך הם חשים רגועים יותר ויציבים יותר.

אי התאמה בין תפיסות גורמת לדיסוננס קוגניטיבי, הגורם למתח פנימי רב, ולכן כל אדם שואף להגיע לקונסוננס, שהוא היפוכו של הדיסוננס: לאיזון, או לשיווי משקל, בין הרכיבים הקוגניטיביים שלו.

הניסיון מוכיח כי רוב האנשים יעדיפו לכפור בממצאים שהתגלו מאשר לוותר על אמונות שקיימות בהם. וויתור על האמונה כי "אצלנו אין דברים כאלה" מתפרש בטעות כוויתור על חלק מהזהות העצמית, וכמובן אנשים מתקשים לוותר על זהותם.

כאשר מדובר בפוגע שהוא רב חשוב, הדיסוננס מתעצם. הוא מתנגש גם באמונה שלנו ש"רבנים הם צדיקים". יותר מכך, הוא מערער את כל ההיררכיה התורנית רוחנית שחלק גדול מן האנשים במגזר דוגל בה, ולפיה הרבנים הם המדרכים הרוחניים שלנו.

הדיסוננס הזה דוחף את החברה שלנו לדחות גילויים על פגיעות מיניות בתוכה, במיוחד כאשר מדובר ברבנים פוגעים.

אז כן, מבחינתו נחום צודק בכך שאינו חושף את זהות התוקף, לא מפני שהוא אינו בשל לגילוי הזה. אנחנו איננו בשלים. אולם בסופו של דבר מי שמשלם את המחיר של החיפוי ואי החשיפה הם ילדנו.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
5 תגובות - 5 דיונים מיין לפי
1
איזו צביעות
יוסי | 26-11-2013 11:51
2
איזו צביעות.....
יוסי | 26-11-2013 11:54
כשהרב אבינר כתב דברים שהם לא היו לרוחם של עיתונאים מסוימים אז אמרו על זה שעולם קטן צריך לעדן את דברי הרב אבינר אבל שזה נוח אז זה הפוך ואני לא רוצה לומר מה היתה התבטאותו של הרב טאו בפרשה של כתבה זו
3
ואני רק שאלה
אבי | 26-11-2013 12:40
מי זה בדיוק הרב פרומן?
4
ל-3
חן | 26-11-2013 13:12
http://therabbiofthesurvivors.blogspot.co.il/p/blog-pag
5
למה אתה אומר שמשתיקים? דוקא לא, וזה ההישג של פורום תקנה
חנה | 26-11-2013 14:44
נכון שבתחילה תקפו אותם והעבירו עליהם ביקורת, אבל הציבור כבר מבין ומתרגל לרעיון שיש בעיות כאלה ושאסור לשתוק. ופורום תקנה לימד את זה את כולם.ונחום פצ'ניק לא שותק בגלל זה. הוא יודע שלא יוקיעו אותו. יש לו כנראה סיבות אחרות משלו וזכותו לנהוג כך. לא צריך לדחוף אותו אל הקיר.