השחקן דביר בנדק, חברו הטוב של השחקן אלון דהן שהלך לעולמו בגיל 49, ספד לו בטקס ההשכבה ועורר סערה, לאחר שאמר כי לתחקיר נגד דהן לפני כארבעה חודשים, על הטרדות מיניות לכאורה, יש חלק במותו של דהן.

דבריו של בנדק עוררו סערה בעולם הקולנוע והתיאטרון, כשחלק מהמתלוננות שעדיין ממלאות בו תפקידים, כינו את דבריו כהסתה.

דבריו של בנדק צוטטו באתר 'מאקו': "אני חושב שאנחנו צריכים להיות יותר אחראים באופן שבו אנחנו שופטים אנשים וקובעים פסק דין. במקרה של אלון, הטיימינג היה כזה שעיתונאות רשלנית יש לה חלק במותו. ממש ככה, בלי להיזהר מזה".

בנדק הוסיף כי "יש שם שקרים שגרמו לאלון לא לישון עוד כשהוא יכול היה לישון, ולשאול את עצמו מה הוא משאיר פה, איך הוא ייזכר, מה הילדים שלו יקראו בגוגל כשיהיו גדולים".

מי שהגיבה לדבריו של בנדק היא הילה תומר, במאית, משוררת וצלמת, שחשפה בעצמה הטרדה מינית שעברה בנעוריה על ידי דהן, ואף התלוננה נגדו במשטרה.

בפוסט שפרסמה בעמוד הפייסבוק שלה כתבה תומר: "לא תכננתי להתייחס לנושא ובטח שלא להיחשף עד ששמעתי את דבריו של דביר בנדק, שהם פשוט הסתה מסוכנת נגד הנפגעות ונגד עיתונאית אחת אמיצה, שאחרי תחקיר מעמיק של מספר חודשים עזרה לי ולעוד נפגעות רבות להשמיע את קולינו. אמירות מסוג 'תלונות שקר הובילו למותו' הן פשוט התרת דם מבעיתה".

"דביר יקר", המשיכה תומר, "אני התלוננתי, ולא, לא תלונת שקר. מצוקה אמיתית של נערה שנעוריה חוללו על ידי אותו אדם שאתה מספיד. עם כל האימה שבדבר, אחרי שהתחקיר ב'הארץ' פורסם והתגובה המבישה של דהן כלפי הנפגעות, אזרתי כל טיפת אומץ וכוח שלא הייתה לי בזמנו כנערה והתלוננתי במשטרה".

"התלוננתי על מה שנעשה לי, שעליו לא חלה התיישנות. במשך שלושה חודשים אני ומה שקרה לי הועברנו מיד ליד בחוסר רגישות מוחלטת, אשר אולי קרתה עקב בירור מצבו הרפואי של דהן, מבלי שהדבר שוקף לי".

"לסיכום דביר, דברי 'השקר' שסיפרתי, אותם רגעים, עיוותו לי את הנעורים ואפילו היום שנים אחר כך צרובים בי, בדיוק באותם אזורים בהם הוא נגע, נישק, נשך ללא הסכמתי. כאישה, לספר את הסיפור שלך כרוך בפחד גדול. אם נשים קמו וחשפו, לא נראה לי שהן משקרות".

במאית נוספת הגיבה צוטטה אף היא באתר 'מאקו': "במשך 30 שנה אנחנו שותקות. מעבר לעשרות הבנות (כולל קטינות) שהיו בתחקיר, יש עוד עשרות שלא נכנסו אליו, יש שפחדו, יש את אלה ששלחו לי הודעות וסיפרו לי את הסיפורים שלהן ומה שהוא עשה להן, ויש מגוון רחב של שיטות. ויש את אלה שהגיבו על התחקיר בטוקבקים – עובדות בגלידריות, בחומוסיות".

"אז מה הוא משאיר פה? איך הוא ייזכר? מה הילדים שלו יקראו בגוגל? את מה שהוא עשה. תוקפים מינית – אתם צריכים להיזהר במעשים שלכם כדי להימנע מההשלכות. כי אתם לא יכולים לסתום לנו את הפה".

דביר בנדק מסר בתגובה: "ראשית אני מתנצל בפני כל מי שנפגע או נפגעה מדבריי, אני מכבד ורגיש מאוד למצוקות של אנשים ונשים, ויעידו על כך כל מי שמכיר ומכירה אותי (לרבות חלק מהנפגעות כפי שקראתי). לא היה בדבריי כדי לשלול את זכותן של מתלוננות או לסתור את טענותיהן חס וחלילה, ובטח שלא השתמשתי במילה שקרניות כפי שעולה מאחד הפוסטים שציטטת. יתרה על כך, הדגשתי שאיני שוטר או שופט או עורך דין ולא אכנס לפרטים כי איני בקיא בהם. ברור לי שהתלונות הרבות שעלו בכתבות התחקיר אינן שקרים, אני יודע שנשים לא ששות להתלונן כי משעמם להן, אלא מתלוננות מדם ליבן ועל כך מאוד כעסתי על אלון".

"עוד אמרתי ש-me too הינו עידן חשוב והכרחי שמציף הרבה גועל נפש שצריך היה לצוף ולסור מן העולם מזמן, וטוב שעכשיו זה קורה. עם זאת, זהו כלי עוצמת ואכזרי אשר קובע גורלות, ולכן עלינו לנהוג בו בזהירות וככל שניתן לא לעשות טעויות. הדגשתי כי הדברים שאמרתי בראיונות הרדיו ובטקס האשכבה של חברי אלון דהן היו מכוונים אלינו כחברה ולא אל המתלוננות נגד אלון שאת חלקן אני מכיר ומעריך".

"מי שהאזין לכל הדברים יכול היה לשמוע שאמרתי שאני רוצה להגיד משהו על אחריות, על ערבות הדדית ועל חמלה. אחריות היא דיוק, בכתבה היו אי דיוקים, לא של המתלוננות חס וחלילה, אלא של העיתון. אני קראתי לאי הדיוקים שקרים ועל כך אני מתנצל, זו בחירה לא טובה של מילה. בערבות הדדית התכוונתי לחברי אלון דהן שמצא עצמו לבד, מכיוון שהמון אנשים התרחקו ממנו אחרי התחקירים כאילו כבר הואשם נשפט ונגזר דינו".

"ועל חמלה דיברתי בין היתר כשיעור, לנו כאנשים, שלפעמים חוטאים בחיפזון, לקרוא ולשפוט מבלי להכיר את העובדות, ועל עיתון שהתחננתי בפני המערכת שלו לדחות את פרסום התחקיר השני, כשכבר ידענו שימיו של אלון ספורים ונתקלתי בסירוב חסר כל חמלה כאילו מדובר באקדח טעון שמסתובב ברחוב ולא באיש חולה מאוד שעומד למות. שוב, אני מתנצל בפני מי שנפגע ובטוח שעכשיו אחרי שהסברתי הדברים מובנים. אנחנו צריכים להיות אנשים טובים יותר. כולנו".