שנה אחרי הפספוס: 5 שאלות לימין האידיאולוגי

לפני כשנה פרץ השלום עם איחוד האמירויות. כזכור, חודשים אחדים לפני כן, בינואר 2020, בחר נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ לאפשר לראש ממשלת ישראל לשעבר בנימין נתניהו להחיל ריבונות על 30% משטחי יהודה ושומרון.

מקובלת עלינו גירסתו של אריאל כהנא, הכתב המדיני של 'ישראל היום', להשתלשלות האירועים: על רקע בעיות תיאום פנימי בממשל האמריקאי, ג'ארד קושנר, יועצו הבכיר של הנשיא לשעבר, התנה את המהלך בהסכמה ישראלית רחבה: הן של מפלגת כחול לבן והן של מפלגות הימין. שר החוץ אשכנזי אמנם הביע התנגדות באוזני בכירי ממשל טראמפ, אך שר הביטחון גנץ לא שלל תמיכה בסיפוח חלקי.

אלא שאז קמו בכירים במועצת יש"ע והתנגדו בקול גדול. משום שטראמפ דרש בתמורה הסכמה ישראלית לשאת ולתת עם אש"ף על בסיס תוכניתו, מהסכמה לסיפוח השתמעה הסכמה עקרונית למדינה פלסטינית בשטחים ביהודה ושומרון.

הדיונים בבית הלבן הכריעו תוך חודשים קצרים שאין הסכמה רחבה בעם ישראל לגבי סיפוח ולכן פסלו את המהלך ועברו לקדם חלופה מדינית אחרת: הסכמי אברהם. ללא ספק התועלת בהסכמי אברהם למדינת ישראל ולעם ישראל גדולה. אולם נאמני ארץ ישראל צריכים לתת את הדעת על פספוס ההזדמנות הייחודית שנקרתה בפניהם.

במהלך עבודתנו הרציפה עם מנהיגים בציונות הדתית, ובפגישות שקיימנו עם רבנים ופוליטיקאים בכירים בימין לאחר נאומו של טראמפ, פגשנו לא מעט שרצו להיענות בחיוב למתווה. אולם, הם הרגישו שאין ביכולתם להתמודד באופן ענייני עם הצעות מדיניות, וזאת מתוך תחושה או הבנה שהשפה ההלכתית, הרעיונית והאידיאולוגית אשר תאפשר זאת לא הייתה מבוררת להם די הצורך. לא פותחה שפה כזו בקרב הימין הדתי בישראל משום שעד כה ברירת המחדל הייתה דחיית הצעות על בסיס ההנחה שהצעות בינלאומיות שואפות להכרית את מפעל ההתיישבות.

יש צורך בשפה אשר תאפשר לימין הדתי התמודדות עקרונית ועניינית עם הסוגיה. אין כמעט דיון עקרוני והלכתי במספר סוגיות יסוד אותן נמחיש באמצעות שאלות.

טיב הגבולות: האם הצעה בה היקף סיפוח רחב יותר והיקף מדינה פלסטינית קטנה יותר, נניח רק בשטח A, הייתה משנה משהו? טרמינולוגיה: האם הבעיה טמונה במונח המדיני – מדינה פלסטינית?

אופי היישות שמנגד: ובמידה וההצעה העתידית תהיה להסכם קבע בין מדינת ישראל לאוטונומיה לאומית פלסטינית האם התשובה תהיה אחרת?

תפיסה היסטורית: האם הקושי המרכזי כרוך בכך שהוצע הסכם קבע ולא הסכם תחום בזמן?

טיב התגמול: האם ראוי להתייחס אחרת אל הצעה הכוללת התקרבות של הציבור היהודי הכללי למסורת ישראל? ומה אם ההסכם ייבטא הכרה אברהמית במדינת ישראל ובעם ישראל בדומה לנוסח של הסכמי אברהם עם מדינות המפרץ? ניתן להצביע על סוגיות יסוד נוספות הראויות לדיון ולבירור הלכתי ועקרוני.

נדרש דיון הלכתי-רעיוני-אידיאולוגי לגבי עתידה של ארץ ישראל ולא דחייה אוטומטית. אמנם, על פניו נראה כי הצעה ברוח זו של ממשל טראמפ לא תתגלגל שוב לפתחנו תחת ממשל ביידן. אך אין לדעת מה ממשלים אמריקאים עתידיים יציעו. על נאמני ארץ ישראל להתכונן לאפשרות שכזו ולהזדמנויות אחרות אותן לא ניתן לצפות כיום.

מדינת ישראל תידרש בסופו של דבר, לתרגם לצעד מדיני קונקרטי את המהלך האידיאולוגי-אמוני שהתניע את ההתיישבות ומקיים אותה זה שישה עשורים. לפיכך, ובייחוד לאור ההזדמנות שהוחמצה, חשוב לברר לעומק לְמה מתנגדים ומדוע? על מה אפשר להסכים במסגרת גבולות ההלכה והצרכים הביטחוניים של מדינת ישראל?

תגובה להצעות מדיניות עתידיות לא צריכה להיעשות בשליפה אמוציונאלית מהמותן אלא רק לאחר חשיבה ולימוד מעמיקים בנושא. לימוד כזה יאפשר להשיב להצעות באמצעות "כן, אבל" במקום "לא" וכך לקדם את השיחה המדינית לעבר מחוזות נכונים יותר.

על ההנהגה הרבנית והפוליטית של הימין הדתי לדון בנושא. ונכון יהיה לעשות זאת כעת, בכובד ראש וביישוב הדעת, ולא מתוך תחושת דחיפות וצורך להגיב להצעה מדינית קונקרטית. כך יהיה קיים בידינו לעת מצוא מצע הלכתי ואידיאולוגי מבוסס ומלובן היטב, אשר יוכל לסייע לכל הנוגעים בדבר להתמודד באופן ראוי עם הצעות מדיניות עתידיות, שללא ספק יגיעו.

=======

דורון דנינו ועפר זלצברג הם יועצים בכירים במכון הרברט קלמן להתמרת סכסוכים