מצבים רבים בחיי היום יום גורמים להורים להיות מתוסכלים ואף מיואשים. ההורים נמצאים במעגל תמידי של הוראות, איומים, ענישה והילדים ממשיכים בשלהם. כמה פעמים אמרתם לילד לא להכות את אחיו, והוא עדיין מכה? כמה פעמים חזרתם וביקשתם מהילד להניח את הילקוט בחדרו, כשהוא חוזר מבית הספר, והילקוט זרוק במרכז סלון הבית? זוכרים את המצבים שבהם הענשתם את הילד על כך שלא הכין שיעורי בית, והוא חוזר ולא מכין? כשהילד מתפרץ בזעם וצורח באמצע הקניון או במקום ציבורי אחר? כשהילד מפריע בבית הספר?

על פי רוב הורים נוטים להעניש את ילדיהם במצבים בהם הם חסרי אונים נוכח ההתנהגויות הלא נאותות של ילדיהם. בשל חוסר האונים והתסכול, עצמת הענישה גוברת ולמרבה הפלא, ההתנהגות הלא נאותה של הילד מחריפה ולא נעלמת.

ככלל, ענישה איננה מכחידה התנהגויות לא נאותות. במקרה הטוב, הענישה משאירה את ההתנהגות השלילית כפי שהייתה ובמקרה הפחות טוב, הענישה מחריפה את ההתנהגויות הלא רצויות. לכן ההורים מבולבלים וחסרי אונים נוכח רצונם לחנך את הילד, ונוכח חוויית הכישלון המתלווה למאמציהם.

על מנת להתמודד באופן יעיל עם סוגיות חינוך במשפחה, רצוי להפעיל כלים מסוג שונה לחלוטין מהכלים האוטומטיים שההורים מפעילים בדרך כלל. קיימים שלושה סוגים של כלים יעילים בחינוך ילדים: כלים לשינוי, כלים למניעה וכלים להכחדה.

הכלי הראשון שאציג שייך למשפחת הכלים לשינוי: חיזוק חיובי. מטרתו של החיזוק החיובי הוא להעמיק ולהשריש התנהגויות נאותות, ובאופן עקיף לשרש התנהגויות לא רצויות.

לחיזוק החיובי שלושה חלקים: א. מילת החיזוק: "כל הכבוד, יופי" ב. תיאור המעשה: "אתה יושב עכשיו כשאנחנו אוכלים" ג. חיבור למיומנות "בזמן אכילה צריך לשבת". שלושת שלבי החיזוק החיובי מאפשרים לילד להבין שהוא עשה משהו נכון, מה עשה נכון ולבסוף החיבור למיומנות – כל אלו יחדיו יוצרים אצל הילד דימוי עצמי חיובי.

פעמים רבות הורים המנסים להשתמש בכלי של חיזוק חיובי, אינם מרגישים בתוצאות חיוביות. למה זה קורה? ההורים לא מבצעים את החיזוק לפי הכללים; הורים לעיתים נוהגים להתנות חיזוק בהתנהגות חיובית נוספת, למשל, הילד סידר את המגירות, אבל הוא יקבל חיזוק רק אחרי שכל החדר יהיה מסודר. יש הורים המחזקים את הילדים תוך שימוש בזיוף ובהגזמה, למשל: "איזה ילד גאון, אתה יודע את לוח הכפל" (הילד בן 12).

לעיתים הורים שואלים: "למה אני צריך לחזק את הילד על מעשה שאחיו עושה בקלות?" ההורים חושבים שהדברים מובנים מאליהם ולכן תוהים למה לתת משקל לדבר טריוויאלי? על ההורים לזכור, שכל ילד במשפחה הוא ילד שונה, לכל אחד אישיות שונה ומכלול התנהגויות שונה. אם להורים רצון לשנות התנהגויות מסוימות של ילדם, אל להם להשוותו לאחרים.

לילדים עם הפרעות קשב המצב חמור יותר. אצלם קיימות הרבה יותר התנהגויות לא נאותות ועל פי רוב יש להם בעיה עם דימוי עצמי. הם יודעים מה לעשות, יודעים ורוצים להתנהג כראוי, אך פעמים רבות אין להם יכולת להתנהג כנדרש. לכן הפעלת חיזוק חיובי אצל ילדים אלו משמעותית הרבה יותר. רצוי שהורים לילדים עם הפרעות קשב יפעלו על פי העקרונות הבאים: חיזוקים קטנטנים, לא אחרי כל המטלה, אלא בכל חלק ממנה.

לסיכום, חיזוק של התנהגות מסוימת דורש מההורים כוחות, אבל הענישה, חוסר התוצאות והתסכול תובעים הרבה יותר אנרגיות.

ד"ר זיוה שגיא היא דוקטור לפסיכולוגיה. מאמנת אישית ומטפלת בשיטת ד"ר שגיא בילדים, מתבגרים ובוגרים עם הפרעת קשב וריכוז; מאמנת לשיפור הזוגיות; מנחת סדנאות להורים, לילדים ולמתבגרים עם הפרעות קשב וריכוז וסדנאות למורים ולמנהלי בתי ספר; מאמנת אישית/קבוצתית בארגונים להתמודדות עם הגורם האנושי. מרצה בטכניון ביחידה ללימודי חוץ.